למה טבעונים אוכלים דבש ולא שותים חלב

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

בכורות ז ע"ב

בגמרא נאמר שדבש דבורים אינו נחשב ל"דבר היוצא מן הטמא", למרות שהדבורים עצמן אסורות באכילה, משום שהדבש אינו מתמצה מגופן של הדבורים אלא רק עובר דרכן. על פי זה מסביר בספר בית הלל (יו"ד פא סק"ה, שמחברו נולד בשנת 1615) מדוע יש אנשים שמבחינה מוסרית נמנעים מאכילת מוצרי חלב שבא מבעלי חיים ובכל זאת אוכלים דבש, שגם הוא בא מיצורים חיים: "לפי זה נהגו אותן בני אדם שאינם אוכלין כל דבר הבא מן החי, על פי הנהגות מספרי מוסר, אבל אוכלין דבש דבורים, דלא מקרי דבר הבא מן החי. ואף על גב דחלב בהמה טהורה מקרי דבר מן החי ואין אוכלין אותו, אבל דבש דבורים אינו דומה לחלב בהמה טהורה, שמתמצה מגופו, כן נראה פשוט".

בשולחן ערוך המובא בהלכה ברורה נפסק להלכה שמותר לאכול את הדבש אפילו אם חתיכות של גופי הדבורים מעורבים בו, ואפילו אם מחממים ומרתיחים אותו עמהם, כי זה נותן טעם לפגם, אך בתשובת הרשב"א נאמר שטבעו של הדבש הוא שהופך את כל חתיכות האיסור שנופלות לתוכו לדבש, ולכן איברי הדבורים שבתוכו אינם אסורים, כי דינם כדבש עצמו. אולם אם נפל דבר איסור שלם לתוך הדבש – אין הוא נהפך לדבש.
על פי זה ביארו האחרונים את הפסוק (תהלים יט,יא) האומר שדברי תורה הינם "מתוקים מדבש ונופת צופים", כי הדבש במתיקותו יכול להפוך רק חתיכות של איסור לדבש, אבל אין בכוחו לשנות את טבעו של דבר שלם, לעומת זאת התורה יש בה כח עליון שיכול להשפיע אף על אדם שלם ולהחזירו למוטב.