האם העריפה היא מצוה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות י ע"ב
בגמרא מסביר לוי מדוע אמרה התורה שמי שלא פודה את פטר החמור שלו צריך לערוף אותו: "הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו", כלומר שהעריפה היא בעצם קנס לבעל פטר החמור.
הרמב"ם מונה את הפדייה ואת העריפה בתור שתי מצוות עשה, שכן נאמר לגביהן במשנה (בדף יג,א): "מצוות הפדייה קודמת למצוות עריפה", משמע ששתיהן מצוות אלא שלכתחילה יש לקיים את מצוות הפדייה. לעומת זאת הראב"ד חולק עליו וכותב: "אמר אברהם בחיי ראשי אין זה מן הפלפול ולא מן הדעת המיושבת שיחשוב זה במצות עשה. אף על פי שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה, לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן, ומפני שאמר מצות פדייה אמר מצות עריפה". כלומר הראב"ד סבור שהעריפה אינה מצווה, אלא להיפך, היא עבירה וגרימת נזק מיותר, והלשון "מצוות עריפה" אינה בהכרח אומרת שהעריפה הינה מצווה. מהרי"ט אלגאזי ועוד אחרונים כותבים שהמחלוקת הזו האם העריפה היא מצוה או לא, נמצאת כבר במכילתא. שם יש שתי לשונות, לפי לשון אחת העריפה היא קנס, ולפי הלשון השנייה היא מצווה. לכאורה היה אפשר לומר שההבדל למעשה בין שתי הגישות הוא האם צריך לברך ברכה לפני פעולת העריפה. למי שסובר שזוהי מצווה יש לברך עליה כמו שמברכים על כל המצוות ולמי שסובר שזהו קנס אין מברכים. אולם בעל המנחת חינוך כותב שגם לפי דעת הרמב"ם אין מברכים על העריפה, משום שעדיף לא לקיים אותה, אלא לפדות, כשם שאין מברכים על חליצה, שגם היא מצווה בעדיפות משנית למצוות הייבום.
