יהודי הקונה ענבים מגוי בארץ בזמננו
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות יא ע"ב
הפרשת תרומות ומעשרות היא מצווה התלויה בארץ. בנוסף לכך רק תבואה שנגמרה מלאכתה בבעלותו של יהודי – חייבת בהפרשת תרומות ומעשרות. "גמר מלאכה" הוא השלב שבו נגמרה המלאכה שיש לעשות עם הפירות לצורך הכנתם לאכילה, וההגדרה של שלב זה תלויה במטרת השימוש של הפרי. לדוגמה: ענבים שנקטפים לאכילה, גמר מלאכתם הוא כאשר הם מוכנים לאכילה, אולם אם המטרה היא לעשות מהם יין אז גמר מלאכתם הוא כאשר היין מגיע לחבית והסירו ממנו את הזגים והחרצנים כך שניתן לשתות אותו.
במקום שרוב הענבים מיועדים לאכילה, כלומר שגמר מלאכת הענבים הוא כאשר הם מוכנים לאכילה, ויהודי קנה מגוי ענבים על מנת לעשות מהם יין, יש מחלוקת: לדעת המבי"ט מכיוון שנגמרה מלאכת הפירות בידי גוי, היהודי פטור מהפרשת תרומות ומעשרות, שכן בזמן שהיו בידי הגוי הם נחשבו לפירות שנגמרה מלאכתם, אולם לדעת הבית יוסף מכיוון שעיקר חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בענבים הוא כאשר עושים מהם יין, שהוא ה"תירוש" הנזכר בתורה, כאשר היהודי עושה את היין מהענבים הוא נחשב לזה שגמר את מלאכתם ומכיוון שבשלב זה כבר היו בבעלותו של היהודי הוא חייב להפריש תרומות ומעשרות.
בזמננו לדעת הרבה פוסקים יש ספק האם סתם ענבים מיועדים לאכילה או לעשיית יין, ולכן יהודי הקונה ענבים שגודלו ונקטפו על ידי גוי יש לעשרן מספק, כי אם הם מיועדים ליין עדיין לא נגמרה מלאכתם בידי הגוי ולכן יש להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה.
