הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "והתניא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות כא ע"ב

"ואיבעית אימא: דכולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו, והכא במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפלגי,
והתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מחוסר זמן - נכנס לדיר להתעשר, והרי הן כבכור, מה בכור - קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו, אף מחוסר זמן - קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו. ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים? מסתברא, מבכור הוה ליה למילף, שכן: גואל, מום, תמורת, אכילה; אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן: זכר, קדוש, במתנות, פשוט!
אלא רבי שמעון העברה העברה גמיר.."

1.
לגבי הביטוי "והתניא" שאיננו פתיחה לקושיה אלא "בניחותא" [רש"י] יש לשאול:

2.
ספר "מבוא התלמוד":

"מה. כל היכא דאיתמר ורמינהו והתנן והתניא והא אנן תנן קושיא היא ולפרוכי קא אתורי
ופעמים תמצא והא תנן והא תניא בסיוע וההפרש שביניהן שהראשון כתוב בלא אלף וקרינן לה בתימה
והשני כתוב באל"ף וקרינן ליה בניחותא "

בסוגייתנו כתוב "והתניא", ורש"י מפרש "בניחותא", כלומר, הגמרא מביאה ברייתא שמתאימה להסבר של המחלוקת [על ידי ה"ואיבעית אימא"]. ובסוגייתנו כתוב "והתניא" [וכך בכל הגירסאות] ולא "והא תניא" בשתי מלים, ובכל אופן זה מתפרש כ"בניחותא", ולא כדברי ה"מבוא התלמוד".

3.
וכן יש לשאול מה ההבדל בין הביטוי "והא תניא" כשבא בניחותא - שמשמעותו שיש הוכחה מברייתא לדברי האמורא - לבין הביטוי "תניא נמי הכי" שמשמעותו דומה.

4.
ואולי יש לומר שתי אפשרויות:

4.1
באופן כללי, "והא תניא" מובא על ידי האמורא עצמו [רבא] כאילו אמר "דתניא..."

4.1.1
ולא ברור מה ההבדל בין "והא תניא" לבין "דתניא".

4.1.2
ואילו "תניא נמי הכי" נאמר על ידי חכמים אחרים או על ידי עורך הגמרא. בסוגייתנו הסבר זה לא מתאים כי את ה"והא תניא" אומרת הגמרא שאומרת את ה"ואיבעית אימא"

4.2
"תניא נמי הכי" אומרים כשמביאים סיוע לאמורא בלי מחלוקת, ולא מתאים לקטע שלפנינו.