אכילת בשר - יתרון מוסרי זמני
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות טו
בגמרא וב"הלכה ברורה" נאמר שהאיסור לאכול חֵלֶב והאיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד נוהגים רק בבהמה ולא בחיה. לעומת זאת איסור אכילת דם נוהג בבהמה ובחיה.
הרב קוק זצ"ל ב"חזון הצמחונות והשלום" מסביר שעל פי המוסר העליון היה צריך להיות אסור לבן אדם ליטול את החיים של יצור אחר והיה צריך להיות אסור לאדם אפילו להשתמש לצרכיו בדברים שהם קניינו הטבעי של בעל חיים, כמו חָלָב של בהמה או צמרה, בזמן שהבהמה צריכה את הדברים האלו לעצמה. אלא שהמין האנושי נפל לשפל מוסרי כבר לפני אלפי שנים, ודווקא בגלל השפל המוסרי הזה הותר לאדם להשתמש בבעלי חיים לצרכיו ואפילו להרוג אותם כדי לאכלם. היתר זה הוא ירידה לצורך עלייה, כי אילו לא היה מותר לאדם להשתמש בבעלי חיים היה יכול המין האנושי לחשוב את עצמו כאחד מהם והיה מתדרדר עוד יותר מבחינה מוסרית, לכן, כדי לנטוע באדם זיק של התעלות ולתת לו הרגשה שאין הוא סתם בעל חיים – הותר לו להשתמש בבעלי החיים האחרים, כדי שבסופו של דבר יחזור המין האנושי ויעלה מבחינה מוסרית ויבוא לדרגה המתאימה לו.
אכן, גם בזמן ההיתר לשחוט ולאכול בהמות וחיות, אסרה התורה כמה דברים כדי שלא נשכח את המטרה הסופית והמוסר העליון, ולכן צריכה בהמתנו לשבות בשבת, צריך לכסות דם חיה ועוף, אסור לאכול את החֵלֶב של בהמה, אסור לשחוט בבהמה אותו ואת בנו ביום אחד. בדבריו שם הוא מסביר מדוע חלק מהמצוות הללו נוהג דווקא בבהמה וחלק דווקא בחיה.
