החיוב לפדות בכור מידי גוי
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות טז
בגמרא וב"הלכה ברורה" נאמר שקדושת בכור ישנה רק בבהמה ששייכת בבלעדיות ליהודי. אם יש לגוי שותפות בה ואפילו אם יש לו רק פוטנציאל לגבות את הבהמה עבור חוב שחייב לו היהודי - אין בוולד שתלד קדושת בכור.
רבותינו האחרונים דנו במצב בו ישנה בהמה שיש בה קדושת בכור, אולם היא נתפסה מידי היהודי על ידי בעל חוב גוי שלא כדין. האם מחויב היהודי לפדותה מידי הגוי כדי למנוע בזיון קדשים, כעין "פדיון שבוים", או שמא אינו מחויב בכך.
בעל שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן לח) סבור שהבעלים היהודי חייב לפדות את הבהמה שיש בה קדושה מידי הגוי, אף אם הבהמה בעלת מום, וכל שכן בכור תם.
לעומת זאת הרב מטשעבין (הרב דוב בעריש ויידענפעלד) שאין חיוב לפדות בכור כזה מידי הגוי, ומסביר שאין זה דומה לספרי תורה תפילין ומזוזות שאם נמצאים בידי גוים ישנה מצווה לפדותם מידם עד כדי דמיהם, משום שקדושת ספר תורה שונה מקדושת בכור. אם ספר תורה נפל מעצמו כל הרואה זאת חייב להתענות, כלומר שכל מי שנמצא בסביבתו של ספר התורה אחראי לכך שלא יתבזה, לעומת זאת בבהמת קדשים איסור הבזיון חל רק על מי שבפועל נוהג בהם מנהג בזיון, אולם אם הגוי מבזה אותם אין היהודי אחראי על כך. אפשר לומר לפי דבריו שהחיוב למנוע בזיון ספר תורה חל על ה"גברא", על כל יהודי ויהודי, ללא קשר לבעלותו על הספר תורה, אולם החיוב למנוע בזיון בבהמת קדשים חל על ה"חפצא", כלומר רק על בעל הבהמה בזמן שהיא ברשותו.
