טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לקני ובטני שריין – סולה
"אמר אמימר: לקני ובטני שריין, שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין. אטו במנהגא תליא מילתא? אין, ולא קשיא: הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה, הא באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה" (חולין סג ע"א).
פירוש: אמר אמימר: העופות הקרויים לקני ובטני [שריין [מותרים. אלו הקרויים שקנאי ובטנאי, מקום שנהגו לאכול אותם — אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין..ותוהים :אטו במנהגא תליא מילתא [וכי במנהג תלוי הדבר] האם הוא מותר או אסור? ומשיבים: אין [כן], ולא קשיא [ואין זה קשה]: הא [זה[ שאסור — הרי זה באתרא דשכיחי [במקום שמצויים] פרס ועזניה,,שיש להם דמיון לעופות אלה, ואנשים עלולים להחליף ביניהם, הא [זה] שמותר —באתרא דלא שכיחי [במקום שאין מצויים] פרס ועזניה, והחשש אינו קיים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: סולה שם באנגלית: Booby שם מדעי: Sula
שם נרדף במקורות: לקני ובטני?
הנושא המרכזי: לזיהוי ה"לקני" וה"בטני"
ברשימת מיני העופות המופיעה בסוגיות הגמרא בחולין נמנים מינים רבים שמלבד שמם איננו יודעים עליהם דבר. מסיבה זו עלינו להסתפק בניתוח השם כרמז לזהותם. דוגמה לעוף מסוג זה הוא ה"שקנאי" שעל פי ההשערה נקרא כך על שם שק כלשהו הקיים בו. באופן דומה ניתן לייחס את השם "בטנאי" לעוף בעל מבנה בטן מיוחד.
ח. י קאהוט (ערכים "לקן" ו"בטני") מזהה את "לקני" ו"בטני" כשמות פרסיים של עופות מים. הוא מוכיח את דבריו מכך שקודם לכן הובאה דרשתו של רבי יוחנן שעסקה בציד בים העמוק: "רבי יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה" (חולין, סג ע"א). הוא הציע לזהות את הלקני כמין של חובה (Trappe). לדבריו החובות הן "עוף של מים וביצה" דבר המוטל בספק.
ל. לוויזון זיהה את הלקני והבטני, המוזכרים יחד כמינים טהורים, כמיני סולה. השם בטני רומז על ציפור בעלת בטן רחבה דבר המתאים לסולות. הוא משער שגם הלקני הוא מין סולה משום שהם מוזכרים יחד. הסמיכות בין מינים אלו ובין השקנאי מוסברת בכך שהם קרובי משפחה ואכן עד לעת האחרונה הסולות והשקנאים נכללו במשפחה משותפת משפחת השקנאיים. לוויזון מציע שהלקני הוא סולה צפונית (Sula bassana) והבטני סולה לבנת-בטן (Sula leucogaster). לדעת מ. דור זיהוי זה אפשרי לאור כך שעופות מים נחשבו לעופות טהורים. מאידך גיסא קיים קושי בזיהויים אלו משום שעופות ים אלו נדירים מאד באיזורנו וקשה להניח שהאמוראים התייחסו לכשרותם.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 115.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 184-185.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
