התועלת שבמכירת אמה עבריה

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

בכורות לד ע"א

על פי דין תורה מי שיש לו בת קטנה יכול למכרה לשפחות. אמנם נאמר בתורה (שמות כא,ח) שיש מצב בו האב אינו רשאי למכרה: "לא ימשול למכרה בבגדו בה". בגמרא מובאת מחלוקת התנאים אם המילה "בבגדו" היא מלשון בגד או מלשון בגידה, כלומר: האם לאחר שהבת התחתנה פעם אחת, ובעלה פרש את בגדו עליה, שוב אין האב רשאי למכרה, או אם לאחר שהאב בָּגַד בה ומכרה פעם אחת לשפחות שוב אינו רשאי למכרה. ב"הלכה ברורה" מובא שהרמב"ם פוסק להלכה ש"אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות" אולם "אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות", כלומר: הרמב"ם לא מקבל את הפירוש שהמילה "בבגדו" היא מלשון בגידה, והמכירה של הבת אינה נחשבת ל"בגידה" של האב בה.

אפשר להסביר זאת בכך שסתם אב באופן טבעי אוהב את בתו ודואג לה ושומר עליה ובוודאי שלא יבוא למכרה לשפחות. אב שעושה דבר כזה מבטא בכך את חוסר יכולתו לתפקד כאב נורמלי, ובדיוק בשביל כך נתנה התורה את האפשרות הזו שבאה לתועלת הילדה. כאשר האב מוכר אותה כל הצדדים מרוויחים מכך: האב מקבל כסף ונפטר מעול גידול הילדה שאינו יכול לעמוד בו, הילדה מרוויחה שהיא עוברת לגור בבית של משפחה נורמלית, והאדון שקנה אותה מרוויח שפחה לשרתו ואפשרות שהוא או בנו יתחתנו איתה. לכן במצב כזה אין בכך "בגידה" מצד האב אלא מעשה שנעשה לתועלת כל הצדדים.