במה לא מורה חכם לעצמו?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות לח ע"ב
בגמרא מסופר על גדול הדור שהיה לו מום בבכור, אולם לא יכול היה להתיר לעצמו לשחטו ולכן לימד את אחד מהתלמידים את ההלכה שמום זה מתירו בשחיטה ואמר לו: "אף על פי שאמרו, אין אדם רואה מומין לעצמו - אבל מורה הלכה לתלמידים, ותלמידים מורין לו".
בדרך כלל נפסק להלכה שגם תלמיד חכם יכול להורות הוראה לעצמו, אולם ישנם שלשה עניינים שבהם אף אדם, אפילו גדול הדור, לא יכול לפסוק לעצמו, כפי שנאמר במשנה במסכת נגעים (ב,ה) ובפירוש הגר"א שם: ראיית נגע צרעת, התרת נדרים והתרת בכור לשחיטה על פי מום.
שלשה עניינים אלו מייצגים שלשה תחומים שבהם אדם קרוב אצל עצמו: גופו, נשמתו וממונו. נגע צרעת הוא עניין שבגופו של האדם, התרת נדרים הוא עניין הקשור לנשמה ואילו התרת הבכור לשחיטה הוא עניין ממוני.
בשלשת העניינים הללו, שבהם אדם קרוב כל כך לעצמו עד כדי כך שאסור לו להורות הוראה לעצמו, ציוותה התורה לאהוב את ה': בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע, כלומר אפילו במעשי גופך. בכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך, כלומר בנשמתך. ובכל מאודך – בכל ממונך.
