רגשות מעורבים ורגשות נפרדים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות מט ע"א
בגמרא וב"הלכה ברורה" מובא הדין שאדם שנולד לו בן שהוא פטר רחם וחייב לפדותו – זמן הפדיון הוא כאשר הגיע הבן לגיל שלושים יום שלמים. מרגע שהתחייב האב לפדותו שוב הוא אינו נפטר מחיוב זה, וגם אם אותו ילד נפטר חייב האב עדיין לפדות את בנו המת. תוספות (ד"ה לאחר) והרא"ש כותבים שלפי מסקנת הגמרא בסוף מסכת פסחים, אבי הבן צריך לברך בשעת קיום מצוות פדיון הבן גם את ברכת שהחיינו, ויש ספק האם גם במצב טראגי כזה, שהבן כבר מת, יש לברך את ברכת שהחיינו.
בעל ספר מעדני יום טוב (לבעל התוספות יום טוב, על הרא"ש) כתב שאפשר להוכיח שצריך האב לברך שהחיינו למרות הצער שיש לו מפטירת בנו, מהגמרא במסכת ברכות (נט,א) שם נאמר שמי שאביו נפטר וקיבל ירושה ממנו מברך שתי ברכות: ברוך דיין האמת על הצער של פטירת אביו ושהחיינו על הירושה, כלומר שניתן לברך שתי ברכות בפעם אחת על שני סוגי רגשות של שמחה ועצב.
אולם בשו"ת באר משה (ח"ה סימן סז) דחה את ראייתו של המעדני יום טוב, כי ייתכן שניתן לברך שתי ברכות על שני רגשות שונים רק כאשר שני סוגי הרגשות נובעים משני עניינים שונים ונחשבים לרגשות נפרדים. בפדיון הבן של ילד שכבר נפטר השמחה והעצב נובעים מאותו דבר עצמו: מאותו ילד שנפטר, לכן יש סברה שלא לברך שהחיינו על העניין שמצער אותו, שהרי מדובר ברגשות מעורבים, אולם אצל אדם שמת אביו וקיבל ירושה מדובר ברגשות נפרדים הנובעים משני עניינים שונים: פטירת אביו הוא עניין אחד שעליו הוא מברך ברוך דיין האמת וקבלת הירושה הוא עניין אחר שעליו הוא מברך שהחיינו.
