שני טעמים למצוות מעשר בהמה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות נו ע"ב
במשנה ובגמרא נאמר ששותפים פטורים ממעשר בהמה. ב"בירור הלכה" תובא מחלוקת: לדעת רש"י שותפים לעולם פטורים ממעשר בהמה, בין הבהמות שקנו כשותפים ובין הבהמות שנולדו להם כל זמן שהם שותפים – פטורות ממעשר בהמה. לעומת זאת לדעת הרמב"ם רק אותן בהמות מקוריות שבהן נעשו שותפים פטורות ממעשר בהמה, אולם לאחר מכן כל הבהמות שייולדו בעדרם יהיו חייבות במעשר.
ייתכן שההבדל בין רש"י לרמב"ם נובע מטעם המצווה. לרש"י מטרת המצווה היא לגרום לאדם להרגיש שרכושו אינו שלו, לכן הוא צריך להפריש ממנו חלק לה'. טעם זה שייך ברכוש שהוא לגמרי בבעלותו שבו יש חשש שיבוא האדם להרגיש שהרכוש הוא שלו וישכח את ה' שנתן לו כח לעשות חיל, אולם ברכוש שאינו לגמרי שלו אין את החשש הזה, שהרי ממילא הוא לא מרגיש שהכל שלו.
לעומת זאת הרמב"ם סבור שטעם המצווה הוא כפי שכתב בעל ספר החינוך, שישנם דברים שלפי התורה צריכים להיאכל דווקא בירושלים, כדי שמכל משפחה יהיה לפחות אדם אחד שיצטרך לנסוע כל שנה לירושלים ושם הוא ילמד את חכמת התורה וכך יהיה בכל בית איש חכם יודע תורה שילַמֵד את כל בני הבית את מצוות התורה. טעם זה שייך גם אם הבהמות שייכות לשותפים, שכן גם הם צריכים שיהיה בביתם אדם יודע תורה ולכן הם חייבים לעשר את הבהמות שנולדו ברשותם.
