חיבורים מעניינים / רפי זברגר

בכורות נז ע"א-ע''ב

הקדמה

משנה ראשונה בדף ממשיכה לעסוק בפסולי מעשר בהמה, והפעם עקב פסול בגוף הבהמה: 
הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן:
1. כלאים – בהמה אשר נולדה משני מינים שונים הינה פטורה ממעשר בהמה. 
2. וטרפה – בהמה אשר נקבה ריאתה, או אחד מכל שאר סימני טריפה, גם אינה מצטרפת להפרשת מעשר בהמה. 
3. ויוצא דופן – בהמה שנולדה ב"ניתוח קיסרי".
4. ומחוסר זמן – מותר להקריב בהמה רק מיום שמיני ללידתה. עד אז מוגדרת כ''מחוסר זמן'' ופטורה ממעשר בהמה. 
5. והיתום – מיד שואלת המשנה: ואיזהו יתום?
• כל שמתה אמה [או] שנשחטה ואח"כ ילדה – לפי תנא קמא בהמה אשר נולדה לאחר מות אימה (או תוך כדי מיתתה), או לאחר שחיטת אימה. 
• ר' יהושע אומר: אפי' נשחטה אמה והשלח קיים אין זה יתום – רבי יהושע חולק וסובר כי מות האם אינו בהכרח גורם לכינוי הוולד בשם ''יתום''. אם עורה של האם עדיין קיים, הרי הוולד אינו נקרא יתום, ומחויב בהפרשת מעשר בהמה. 
הגמרא מביאה את מקור הדינים של משנתנו מפסוקים בתורה. כמו כן, לומדת הגמרא גם את המקורות לכך, שפסולים אחרים כגון: רובע, נרבע, מוקצה, נעבד ועוד אינם נפסלים וחייבים לצרף אותם להפרשת מעשר שני. 
 

הנושא

העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה לפני רבי: במקומנו - מפשיטין את המתה ומלבישין את החי.
רבי ישמעאל אשר גר בישוב הנקרא ערקת לבינה, סיפר והעיד לפני רבי יהודה הנשיא על כך שאם בהמה מתה תוך כדי לידה, הפשיטו את עור האם וכיסו בו את הוולד הנולד. 
אמר רבי: נתגלה טעמא של משנתינו.
רבי שמח מאוד לשמוע עדות זו, ואמר כי עובדה זו מסבירה לו את דעתו של רבי יהושע במשנה שלנו. עד לאותה עדות כנראה רבי לא הבין מה טעמו של רבי יהושע, מדוע הוא תולה את עובדת היות הבהמה יתומה בכך, שהעור של אם העובר שמתה כבר אינו קיים. עתה, מששמע את עדות רבי ישמעאל הבין כי עור בהמת האם משמש מעין תחליף לחומה של האם לעובר, כל עוד העור שלה מולבש על העובר, הוא חש את חומה של אמו אשר כל כך זקוק לה ברגעים הראשונים לאחר לידתו. 
 

מהו המסר

רבי שנה במשנה הלכה של רבי יהושע, תנא חשוב לכל הדעות מבלי שהבין את הרציונאל שלה. הוא לא העלים ולא הסתיר את דעתו, למרות שהוא לא הבינה. ארכו הימים והשנים, עד ששמע עדות זו של רבי ישמעאל, ואז נזכר באותה הלכה שלא הבינה, וזה ''סידר'' לו דעה בלתי מובנת זו.
ניתן ללמוד מכאן כמה תובנות לחיים:
1. גם אם אנחנו לא מבינים דבר מה שנאמר לנו, אין לשלול דעה זו. אין לומר כי דברים שאינם מובנים לנו אין להם כל טעם. יש לכבד את הזולת, להתייחס לדברים שלו בכבוד הראוי גם אם אינם ברורים לנו דיים. אם אפשר לשאול אותו מה טוב – נעשה זאת וננסה "להיכנס לראש שלו" ולהבין מה הביא אותו לומר את מה שאמר. וגם אם אין אפשרות לשאול אותו, נשמע את הדברים, ונחכה להזדמנות מאוחרת יותר כדי להבינם.
2. לנסות ''לחבר'' דעות וסיפורים. לכאורה, עדות של רבי ישמעאל "אינה מעניינת" כל כך. מדוע חשוב לנו לדעת ולשמוע על מנהג במקום שכוח אל, שנהגו להפשיט את העור של האם ולהלביש אותו על העובר הנולד. אך אם ''נפתח אנטנות'' וננסה להיזכר במקומות אחרים אשר נאמר בהם ''דין עור של בהמה'' הרי שהחיבורים יכולים להיות מדהימים. מנהג כזה שהוא לכאורה לא מעניין, מסביר ומבהיר לנו דעה של תנא חשוב במשנה, שלמדנו לפני שנים ולא הבנו אותה. איזה יופי יש בחיבור זה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]