גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קס"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת בכורות
דף נז ע"ב

מצות מעשר בהמה - מצוה חיובית או מצוה קיומית

אחת המצוות שמבוארות במכילתין, מסכת בכורות, היא מצות מעשר בהמה, המפורש בפרשת בחקותי (ויקרא כז, לב): "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'". והנה ברור הדבר, שמעשר בהמה אינו גורם דין טבל על הבהמות טרם הפרשת המעשר, ואינו כשאר מעשרות - שטרם ההפרשה יש דין טבל על הפירות שלא הופרשו, אכן בספרי האחרונים מצינו שדנו אודות מצוה זו, האם מצוה חיובית היא, כלומר, שחובה מוטלת על בעל הבהמות להכניס הצאן תחת השבט, ולהפריש העשירי 'קודש לה'', או שאינה אלא מצוה קיומית, ואין שום חובה על האדם להכניסם לדיר להתעשר, אלא שאם עשה כן - שהכניסם לדיר ועברו תחת השבט, אזי הדין הוא שהעשירי 'קודש לה'', וכן נוטה דקדוק לשון הכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'". לא נאמר כאן ציווי להעביר, אלא, ש'כל אשר יעבור תחת השבט יהיה קדש לה'', והיינו, שאחרי שעשאו האדם והעבירו תחת השבט, קיים המצוה, ו'העשירי קודש לה''.

ובמכילתין שנינו (נז, ב): "שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג, דברי ר' עקיבא. בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב. ר' אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בכ"ט באלול", ופירש"י: "שלש גרנות למעשר בהמה, כלומר, בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה, שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק, דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר, אבל קודם לכן מותר, דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו, ד'העשירי קודש' מאחר שקרא עליו שם, אבל הרשות בידו לאוכלו בלא מעשר, אבל בהני ג' זמנים הצריכוהו חכמים שלא יאכל לכתחלה בלא מעשר". ודקדקו האחרונים שמשמע מלשון רש"י - "אבל קודם לכן מותר, דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו" - שאין כאן אלא מצוה קיומית, כי אם היא מצוה חיובית, מדוע 'קודם לכן מותר', הלא מבטל מצוה זו, וגם הלשון 'דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו' משמע שאינה חובה גמורה (עי' שו"ת 'עין יצחק' אה"ע סי' יא אות יט; 'חזון איש' בכורות סי' כז סק"ג).

מאידך, מלשון הרמב"ם משמע שחובה גמורה היא, וז"ל ב'ספר המצות' (עשה עח): "שצונו להוציא עשור מה שיולד לנו בכל שנה ושנה בהמה טהורה, ונקריב חלבה ודמה ונאכל אנחנו השאר בירושלים, והוא אמרו 'וכל מעשר בקר וצאן העשירי יהיה קדש לה'', וזהו מעשר בהמה". וכן כתב ב'יד החזקה' (הל' בכורות פ"ו ה"א): "מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה" וכן משמע מלשון 'ספר החינוך' (מצוה ש"ס), יעו"ש.

ה'חזון איש' (שם) הביא להוכיח כדעת הרמב"ם מדברי הגמרא (לעיל נג, ב): "'עשר תעשר' (דברים יד, כב) בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן", הרי שלמדו חז"ל מצות מעשר בהמה גם מפסוק 'עשר תעשר', שהוא לשון ציווי וחובה גמורה, ומכאן שמצוה חיובית היא.

אמנם, אם כן עלינו להבין היאך מותר למכור ולשחוט קודם שהגיע הגורן, ופשטות דין שלשה גרנות למעשר הוא דין דרבנן, וקודם תקנתם ז"ל היו יכולים למכור ולשחוט לעולם, ולדעת הרמב"ם יש כאן ביטול עשה לכאורה. וב'הערות הגריש"א' רצה לחדש, שחובת המצוה מתחלת גם לדעת הרמב"ם רק אחרי שהכניסם לדיר, ואז מצוה גמורה היא לעשרם, והשוחט ומוכר בהמה אחת מן הדיר מבטל את המצוה, אבל קודם לכן אין חובה כלל, כי אין חובה להכניסם בדיר, ושפיר אין כאן ביטול מצוה מדאורייתא, אלא, שחז"ל תקנו בפרוס ג' זמנים הללו חובה להכניסם בדיר, ויש בזה גם טבל מדרבנן אחרי זמנים הללו (עי' רש"י מכת"י על המשנה), ואסור לשחטם ולמכרם.

ה'חזון איש' מחדש בזה, שאמנם יש חיוב מן התורה לעשר, אך חיוב זה אינו חל אלא מרגל ראשון ואילך, כי אז יש עליו חיוב הבאה למקדש, מדין הכתוב הנאמר בכל הקרבנות (דברים יב, ): "ובאת שמה והבאתם שמה", וכדאמרינן במס' ראש השנה (ו, א) דברגל אחד עובר בעשה, ובהכרח שזה הזמן שחל בו החיוב לעשר את הבהמות, ואמנם מכאן ואילך אינו רשאי למכור ולשחוט, וקודם לכן אין כאן כי אם גרמא להפטר מן המצוה בהגיע זמן חובתה. ותורף חידושו הוא, שחובת הפרשת מעשר בהמה תלויה בזמן חובת הקרבתה בבית המקדש, ועל כן קודם רגל הראשון עדיין אין כאן חובה גמורה, ומי שפוטר את עצמו אז אינו נחשב כמבטל מצוה.

אולם החזו"א עצמו נתקשה ממשנה זו עצמה ששנינו: "שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג", 'בפרוס' - היינו שני שבועות קודם החג, וקובעים הגרנות שבועיים לפני החג, ואז מפרישים מעשר בהמה, ומשמע שאלו הנולדים בתוך שבועיים אלו קודם החג, כגון לפני פסח - ואפילו רק יום אחד, היו מצטרפים לגורן של 'פרוס העצרת', ומדוע לא יתחייבו בהפרשת מעשר בהמה מיד, הלא מיד ברגל הראשון יש כאן חובת 'והבאתם שמה'. ובקושיא זו כבר עמד ה'טורי אבן' (ר"ה שם), ולכן חידש שבמעשר בהמה טרם הפרשת המעשר אין איסור לאו דבל תאחר ואין איסור עשה של 'והבאתם שמה', אכן החזו"א הרי כתב שיש בזה כבר חובת 'והבאתם שמה', וזהו הגורם שיש כבר חובה גמורה של הפרשה, תמוה מאוד באלו הנולדים בשבועיים לפני החג, היאך היה מותר לעבור החג כאשר לא הפרישו מהן מעשר והביאו את קרבנם לבית המקדש.

ואמנם העלה החזו"א, שמה שמבואר בזה שהנולדים בתוך 'פרוס החג' היו מצטרפים לגורן הבא, היינו, רק כשלא נתחייבו עדיין במעשר בהמה, כגון שלא נולדו עשרה, אכן, אם נולדו עשרה קודם החג היו חייבים להפריש בתוך 'פרוס החג' (ועעו"ש מה שדן בזה, וראה 'אהל משה' להגרא"מ הורביץ זצ"ל ח"ב סי' סט שהאריך בזה).