אין שמחה כהתרת הספיקות / רפי זברגר

בכורות ס ע''א

הקדמה

במשנה בדף נ''ט למדנו על סדר הפרשת מעשר בהמה. למדנו כי יש להעביר את הבהמות דרך פתח קטן, למנות אותם אחד לאחד עד לעשירי, ואז לצבוע אותו בסקרא (לצורך זיהוי בהמות המעשר) ולהכריז ולומר: עשירי קודש. 
היום נלמד את אחד הדינים שרבא פסק בנושא מנין הבהמות:
אמר רבא: מנין הראוי פוטר.
נצטט את הסברו של רש''י לדינו של רבא: 
שאם היה לו עשרה טלאים והכניסן לדיר, ומנה תשעה או שמונה ומת אחד מן הנשארים בדיר, או יצא בפתח אחר, שלא נתקדש העשירי - פטורין אלו שמנה כבר.
כלומר, היו בדיר מספר בהמות גדול מעשר, כך שהיה אפשר למנות אותם. אמנם הרועה מנה את הבהמות כדין, אך בשעה שהיה צריך לצאת העשירי כבר לא נשאר בדיר בהמה, אם בגלל שמתה אחת הבהמות, או בגלל שהיא יצאה מפתח אחר. רש''י ממשיך ומסביר את הדין: 
משום דהוו "מנין הראוי" - דבשעה שמנאן היו ראויין אלו שבדיר לצאת ולהתעשר העשירי עם אלו למנין. 
בזמן שספר את הבהמות היתה אפשרות לסיים את הספירה, כיוון שהיו אז עשר בהמות – מצב זה נקרא ''מנין הראוי''. 
למרות שלא סיים את הספירה ולא הגיעו להקדיש את הבהמה העשירית להיות מעשר בהמה, אנו פוטרים את הבהמות שכבר נספר ב''מנין הראוי'' והן אינן נדרשות להצטרף למניה נוספת של מעשר בהמה ומותרות באכילה. 
 

הנושא

לקראת סוף דף נ''ט מביאה הגמרא הלכה נוספת בשמו של רבא: 
היו לו חמשה עשר טלאים, לא יאמר: אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורים, אלא: כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהם אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר.
מדובר ב"זמן הגורן" (אחד משלושה מועדים בשנה, בהם יש חובה להפריש מעשר בהמה מכל הבהמות הקיימות באותו זמן בעדר), ויש לו חמשה עשר טלאים. הוא בוודאי חייב להפריש בהמה אחת, אך אינו יכול להפרידם לשתי קבוצות של עשרה טלאים וחמישה טלאים, ולהפריש מהעשרה טלאים ולהכריז כי החמשה הנותרים אינם ''ברי מעשר'' ולפטור אותם. הוא חייב להכניס את כולם יחדיו, ולהעבירם ''תחת השבט''. העשירי יהיה קודש, והחמישה הנותרים חייבים להצטרף לגורן אחר כדי להפריש גם מהם, כיוון שהם כבר ''נכנסו לחיוב מעשר בהמה''. 
והתניא: תשעה עשר טלאים. לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורין, אלא: כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין.
מקשה הגמרא על דינו של רבא מתוך ברייתא, הדנה במקרה דומה (תשעה עשר טלאים במקום חמישה עשר). שם נאמר, כי הטלאים הנותרים לאחר הפרשת המעשר מתוך העשרה הראשונים, פטורים מהפרשה מאוחרת יותר. וזאת בניגוד לרבא, שלא פטר את הנותרים, וחייב לצרפם לגורן אחר כדי להפריש גם מהם. 
תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא: בדיר שיש לו שני פתחים עסקינן, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, דהאיך חד חזי להכא ולהכא. 
רב הונא, תלמידו של רבא תירץ את הקושיא בשבת שלפני הרגל. זו התקופה המשמעותית שנקראת ''גורן'', בה יש להפריש את מעשר הבהמה. רב הונא העמיד את הברייתא בדיר עם שני פתחים, כאשר תשעה טלאים יצאו בפתח אחד, ותשעה אחרים יצאו בפתח השני. הטלה הנותר הוא העשירי המתקדש בקדושת מעשר שני, כי בין שיצא בפתח אחד, או שיצא בפתח השני יהיה "עשירי קודש". מכיוון שבכל אחת מהקבוצות, מנו את תשעת הטלאים ב''מנין הראוי'', שכן, נותר עוד טלה אחד בעדר שיכול להצטרף לכל אחד מן הקבוצות, לכן אנו פוטרים את הנותרים על פי דינו הקודם של רבא הפוטר את הטלאים שנמנו ב''מנין הראוי''. 
 

מהו המסר

העמדתו של רב הונא את הברייתא בדיר עם שני פתחים, ותשעה טלאים יצאו מכל אחד מן הפתחים, כך שטלה אחד נשאר, והוא ''ראוי לכאן ולכאן'' הינה תשובה מעניינת. טלה זה בעצם ''נשאר בודד במערכה'', כך שלכאורה כל אחת מן הקבוצות תולה בו את יהבה, שיבוא להשלים אותה להיות עשרה, ולהיפטר באופן ברור ומוחלט מחיוב מעשר שני.
אמנם למדנו בברייתא, כי גם התשעה הנותרים, שאותו טלה לא הצטרף אליהם נפטרים מן החיוב להצטרף לגורן אחר, אך זהו פטור של ''מנין הראוי'' ולא "פטור כדת וכדין" של קבוצה שהופרש ממנה מעשר בהמה כדין.
תוספת מעניינת בפירוש רש''י מרחיקה אותנו מ"תיאור ציורי זה":
... והוא עצמו קדוש הוי, בין שיצא בין שנשתייר באחרונה - דעשירי קדוש מאליו:
רש''י מזכיר לנו דין נוסף של רבא אשר למדנו לעיל (נ''ט.) הקובע כי טלה אשר ''הוברר כי הוא עשירי'' (הוא נשאר יחידי בדיר והוא הטלה העשירי), אינו חייב לעבור תחת השבט, וגם אם הוא נשאר בדיר, הרי הוא מקבל קדושת מעשר בהמה. לכן, בהעמדה של רב הונא, ניתן לומר כי גם אם הטלה התשעה עשר, אשר נשאר יחידי בדיר, לא יצא מן הדיר, גם אז הוא קדוש בקדושת מעשר ממה נפשך: בין שיצא מפתח ראשון הוא עשירי, ובין שיצא מפתח שני יהיה עשירי – לכן הוא קדוש ללא צורך ביציאתו מן הדיר.
הסבר זה של רש''י בעצם משאיר את שתי הקבוצות ללא ידיעה ברורה האם הם בקבוצה שהופרש מהם מעשר בהמה, ולכן הם ''פטורים כדת וכדין'', או שמא הם בקבוצה הנותרת, הנפטרת אך ורק מדין ''מנין הראוי''.
מכיוון ש''אין שמחה כהתרת הספיקות'', היינו ''מציעים לטלה הנותר לצאת מן הדיר'', ולפחות לגרום לקבוצה אחת ''להיפטר מן הדין'' מחובת מעשר בהמה.
יש להעיר כי כל האמור לעיל, אינו אלא "הדמיה לקבוצות אנושיות'' ולהבעת רצונות ומאוויים של בני אדם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]