סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

קטן כגדול / רפי זברגר

ערכין ב ע''א

  

הקדמה

למדנו בתחילת המשנה הראשונה במסכת: הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין. ולאחר מכן המשנה פירטה מי מעריך, נערך, נודר ונידר: כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים. אם יש פירוט, מדוע צריך לכתוב הכל בתחילת המשנה? המילה הכל מתייחסת לארבע "פעולות" הנמנות מיד אחרי המילה הכל. 
יש להבין מה החידוש במילה זו ביחס לכל אחד מארבע פעולות אלו. זה אמנם הדיון הראשון בגמרא:
הכל מעריכין לאתויי מאי?
שאלה ראשונה: את מי אנו מרבים במילה הכל ביחס לפעולה הראשונה - מעריכין?
לאתויי: מופלא סמוך לאיש.

מופלא סמוך לאיש הינו תיאור לזכר בן שתים עשרה ויום אחד, או לנקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, שהוא/היא שנה לפני היותו/ה בן/בת מצווה. המשנה באה לחדש וללמד אותנו כי ילד כזה כבר מבין ויודע מה עושה, הוא יודע ''להפלות'' (להבדיל) בין נושאים שונים, ולכן יכול לנדור נדר באופן של הערכה, כיוון שהוא מבין את משמעות נדרו.
נערכין לאתויי מאי?
שאלה שנייה: את מי אנו מרבים במילה הכל ביחס לפעולה השנייה - נערכין?
לאתויי: מנוול ומוכה שחין.

ניתן להעריך ולומר ערך מנוול זה עלי, או ערך מוכה שחין זה עלי. למרות שאין לו שוויות דמים בשוק (''אינו שווה כלום'', ולכן אינו נמכר לעבד בשוק), ניתן להעריך אותו, לפי הסכום הקצוב בתורה (תלוי במינו וגילו).
סלקא דעתך אמיני: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' כתיב, כל שישנו בדמים - ישנו בערכין, וכל שאינו בדמים - אינו בערכין. קא משמע לן: נְפָשֹׁת - כל דהו.
ניתן היה לעשות היקש בין נדר לערכין (הפלאה) לגבי מנוול ומוכה שחין ולומר, כי כשם שאין שווי למנוול ומוכה שחין (אין להם ''ערך'' בשוק העבדים), ואין משמעות לנדר ''שווי של מנוול או מוכה שחין זה עלי'', כך גם לא תהיה אפשרות להעריך מנוול ומוכה שחין, לכן הוסיפה התורה את המילה נְפָשֹׁת וממנו לומדים כי ניתן להעריך מנוול ומוכה שחין. 
נודרין לאתויי מאי?
שאלה שלישית: את מי אנו מרבים במילה הכל ביחס לפעולה השלישית - נודרין?
נידרין איצטריך ליה.

על שאלה זו עונה הגמרא כי באמת אין צורך לחדש עבור פעולת זו, אלא נאמר נודרין לצורך הפעולה הבאה ''נידרין''. 
נידרין לאתויי מאי?
שאלה רביעית ואחרונה: את מי אנו מרבים במילה הכל ביחס לפעולה הרביעית - נידרין?
אי לאתויי טומטום ואנדרוגינוס - בהדיא קתני להו, ואי לאתויי חרש שוטה וקטן - בהדיא קתני להו, אי לאתויי פחות מבן חודש - בהדיא קתני להו, ואי לאתויי עובד כוכבים - בהדיא קתני להו!

כל ארבע אפשרויות שהגמרא מעלה, מיד דוחים ואומרים שהם כבר נכתבו במפורש במשנה שלנו ובמשנה הבאה (ה.). נדר בשווי של טומטום ואנדרוגינוס, חרש שוטה וקטן, ילד הקטן מבן חודש, וגם בשווי עובד כוכבים – כולם כבר מפורשים במשניות עצמן. 
לעולם לאתויי פחות מבן חודש, ותני והדר מפרש.
מגיעה הגמרא למסקנה, כי בכל אופן החידוש בקטע זה על ילד הקטן מבן חודש, ולמרות שנכתב במפורש בהמשך, המשנה רמזה עליו במילה הכל נידרין, וחזרה שוב על אותו דין ופירשה אותו. (יש המסבירים כי בעצם ניתן לומר זאת על כל ארבעת האפשרויות המנויות לעיל). 
 

הנושא

הגמרא מרחיבה ומצטטת מקומות רבים בש''ס בהם נקטה המשנה או הברייתא לשון הכל, ומה משמעות המילה בכל מקום ומקום. 
נתמקד בשני מקומות ממסכת ברכות (מ"ה) העוסקים בנושא זימון:
הכל חייבין בזימון לאתויי מאי?
את מי באה הברייתא לרבות בחיוב זימון?
לאתויי נשים ועבדים.
גם נשים וגם עבדים כנענים יכולות לזמן כפי שאנו לומדים מיד בברייתא הבאה:
דתניא: נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן.

הברייתא מלמדת גם כי נשים יכולות לזמן, וגם עבדים כנעניים, אך בד בבד קובעת כי הזימון יהיה בכל קבוצה לעצמה. נשים מזמנות רק עם נשים, ועבדים כנענים רק עם עבדים כנענים. 
הכל מצטרפין לזימון, לאתויי מאי?
ברייתא נוספת שם מלמדת דין נוסף בזימון, כי כולם יכולים להצטרף לשלושה לצורך זימון. וגם כאן שואלת הגמרא, מה באה הברייתא לרבות במילה הכל?
לאתויי קטן היודע למי מברכין.

קטן מגיל שלוש עשרה, המבין ויודע את משמעות הברכה, ומבין למי אנו מברכים - יכול להצטרף לשלושה מזמנים. 
דאמר רב נחמן: יודע למי מברכין - מזמנין עליו. 
הלכה זו למדנו בדברי רב נחמן הפוסק כי קטן ''היודע למי מברכים'', מבין את משמעות הברכה, רשאי להצטרף לעוד שני מבוגרים לברכת זימון. 
 

מהו המסר

למדנו היום שתי הלכות הקשורות לילדים הקטנים מגיל בר מצוה: מופלא סמוך לאיש - נער או נערה בשנה שלפני בר/בת מצווה רשאים לנדור נדר באופן של ערכין. וכן קטן "המבין למי מברכים" רשאי להצטרף לברכת הזימון (כך נפסק לפי המחבר בשולחן ערוך). למרות שהם ''קטנים''. למרות שעדיין הגיעו ל''גיל הרשמי של גדלות'' אנו מתייחסים אליהם בכבוד, בוחנים באמת את דבריהם, ומחשיבים מאוד את מעשיהם.
המסר החשוב הנלמד מכאן: להתייחס לכל אדם, קטן כגדול, בכל הכבוד הראוי, הכול לפי יכולותיו ומעשיו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר