עשייה קטנה ורווח גדול בצידה / רפי זברגר

ערכין ז ע''ב

הקדמה

היום אנו מסיימים פרק ראשון וישר מתחילים את הפרק השני. הפרק מתחיל בסכומי מינימום ומקסימום של ערכין. 
 

הנושא

אין נערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע.
למרות שבפירוט סכומים של ערכין בתורה הסכום המינימלי הוא שלושה שקלים (נקבה בטווח גיל של חודש עד חמש שנים) קובעת המשנה כי הערך הנמוך ביותר הוא סלע. סכום זה ניתן בדין ''הישג יד'' כמו שכתוב בפרשת ערכין:
וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן. (כ''ז, ח').
פסוק זה מלמד אותנו כי ניתן להעריך את יכולתו הכלכלית של הנודר בערכין, אשר אין ידו משגת לשלם את הסכום אותו נדר, ולפי יכולת זו קובע הכהן כמה ישלם הנודר. 
פסוק נוסף (שם, כ''ה) המובא בתחילת הגמרא, מלמד אותנו כי יש סכום מינימלי לתשלום הנדר גם בהישג יד: 
וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל. שקל הוא סכום המינימום גם בהישג יד. 
הסכום המכסימלי נכתב שם והוא ערך הזכר בטווח גילים של עשרים עד שישים (שם, ג'): וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶש. 
כיצד? נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום.
שואלת המשנה כיצד "מיישמים" בפועל את דין מינימום ומקסימום? ומיד משיבה המשנה על השאלה בהבאת דוגמא:
הנודר התחייב חמישים שקלים (זכר בן עשרים), אך מצבו הכלכלי לא אפשר לו לשלם את הסכום הנ''ל, ולכן חכמים העריכו אותו במנגנון של ''הישג יד'' וחייבוהו לשלם בפועל שקל אחד בלבד. אם הוא הספיק לתת את השקל לפני שהעשיר, הרי שאינו מתחייב להשלים את נדרו לאחר שהעשיר, ולשלם את יתרת ארבעים ותשעת שקלים (חמישים שהתחייב פחות שקל ששילם בפועל). 
פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע.
אם לא שילם את מלוא השקל, אפילו ששילם כמעט הכול, ונשאר לו לשלם רק דינר אחד, ולאחר מכן העשיר - מתחייב להשלים את כל יתרת הסכום שנותר לחמישים השקלים המקוריים. יש פוסקים המחייבים את הנודר לשלם את כל החמישים סלעים לאחר שהעשיר, שכן, הם אינם מחשיבים את הנתינה של פחות משקל כנתינה. 
היו בידיו חמש סלעים - רבי מאיר אומר: אינו נותן אלא אחת, וחכמים אומרים: נותן את כולן.
ישנה מחלוקת תנאים האם דין הישג יד מחייב לתת שקל אחד ולא יותר, או שיש לתת את כל הסכום שיש לנודר, כאשר יש לו יותר מסלע (אך פחות מהסכום שהתחייב בנדרו). הדוגמא של המשנה במקרה של זכר בן עשרים שחייב לתת חמישים שקל, אך יש לו רק חמישה שקלים. רבי מאיר פוסק שייתן רק שקל אחד, וחכמים פוסקים שייתן את כל חמשת השקלים שיש לו. הגמרא מסבירה כי מחלוקתם תלויה בהסבר הפסוקים בתורה, האם הזכרת השקל בתורה, היא ''דווקא'', וכל ''הישג יד'' נידון בשקל, או שהוא סכום המינימום גם בדין של ''הישג יד''.
אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע.
המשנה מסיימת באותו כלל בו פתחה את המשנה. הגמרא מסבירה כי כלל זה קובע שהלכה כחכמים במחלוקת לעיל, שאמנם סלע הוא הסכום המינימלי שיכול לתת, אך אם יש בידו יותר מכך, חייב לתת בדין של ''הישג יד''. 
 

מהו המסר

למדנו במשנה כי הנודר אשר נידון בדין ''הישג יד'' ונקבע כי חייב לשלם שקל, ולא הספיק לשלם את מלוא השקל, ולאחר מכן העשיר, חייב להשלים את כל החמישים שקלים, שהיה חייב מעיקר הדין ובאותו זמן לא היה לו לשלם.
אמרנו גם כי אפילו ששילם כמעט את כל השקל חוץ מדינר אחד, שהוא אחד חלקי עשרים וארבע משקל ( בכל שקל ישנם עשרים וארבעה דינרי כסף), ולאחר מכן העשיר, חייב לשלם את כל יתרת הסכום הגדול של חמישים שקל.
כלומר היה חסר לו אחד חלקי אלף ומאתיים של מהסכום הכולל של חמישים שקל (עשרים וארבע כפול חמישים), ואם היה משלם את הסכום הקטן הזה, היה נפתר ממלא הסכום הגדול של כל החמישים.
אנו רואים שלפעמים כדאי לעשות קווטש ("לחץ'' ביידיש) קטן בזמן מסוים, כדי להרוויח הרבה מאוחר יותר.
אולי נוכל לומר שזו מהות כל החיים שלנו. חשיבה בכל עת, כי אנו מחויבים לעשות ''לחץ הקטן'' כדי להרוויח המון בהמשך. עוד לימוד, עוד מצווה, עוד עשייה טובה, עוד מעשה חסד – כל אחד מהם בפני עצמו הינה ''עשייה קטנה'', אך היא תביא לנו לרווח גדול מאוד בעולם האמת.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]