שובר שגרה / רפי זברגר

ערכין י ע"א-ע''ב

הקדמה

אנו עדיין ממשיכים עם המשניות הקובעות גבול עליון וגבול תחתון לנושאים שונים. נתמקד באחד הנושאים המנויים במשנה בדף שלנו:
אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר.
ישנם ימים מועטים בשנה, שמיד תפרט אותם המשנה, בהם מנגנים הלוויים בבית המקדש. קובעת המשנה, כי אין לפחות משני חלילים בניגון זה, ואין להוסיף על שנים עשר חלילים, כמספר הימים בהם מנגנים בחלילים בבית המקדש. 
ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת ימי החג.
המשנה מפרטת את הימים בהם הוסיפו לנגינה בבית המקדש גם ''הכאה'' בחליל. כלי זה דומה לכלי החליל שאנו מכירים היום, בו יש ''להכות'' בחורים כדי להשמיע נגינה ומוסיקה נעימה:
1. בעת שחיטת קרבן ''פסח ראשון'', מצהרי יום י''ד בניסן. בזמן זה באו המוני בית ישראל. כל ''בית אבות'' (משפחה מצומצמת או מורחבת) הקריבו קרבן משלהם ואכלו אותו בלילה. בעת השחיטה הנעימו הלוויים את המעמד בניגון בכלי נגינה, כולל חלילים. 
2. כנ''ל בעת שחיטת ''פסח שני''. כל האנשים אשר היו טמאים או שהיו ''בדרך רחוקה'' בפסח ראשון, יש להם הזדמנות להקריב קרבן פסח חודש מאוחר יותר, בי''ד באייר. גם במעמד זה ניגנו הלוויים בחלילים. 
בימים הנוספים המנויים מכאן ואילך, היו מנגנים בחלילים בקריאת ההלל, בעת ניסוך היין על קרבן תמיד של בקר.
3. ביום טוב ראשון של פסח. 
4. ביום טוב של שבועות.
5. בכל ימי חג סוכות. 
 

הנושא

הגמרא שואלת על פירוט הימים בהם ניגנו בחלילים מספר שאלות:
מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל.
המיוחד בימים אלו ביחס לשאר ימות השנה, שבימים אלו קוראים ''הלל שלם'', ולכבוד קריאה זו, הוסיפו הלוויים כלי ניגון מיוחד זה, להנעים ולענג את קריאת ההלל. ומיד הגמרא מצטטת מקור, שאלו הימים בהם מסיימים את ההלל: 
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת, ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.
רבי יוחנן מוסיף לשנים עשר יום שלנו, גם את ימי חנוכה בהם קוראים ''הלל שלם'' והגמרא תסביר בהמשך מדוע לא מחללים הלוויים גם בימי החנוכה. 
כמו כן, מונה רבי יוחנן ומוסיף כי בחוץ לארץ (גולה בלשון המשנה) מוסיפים את שלושה ימים של "יום טוב שני": יום טוב שני של שמיני עצרת בסוכות, וכן ביום טוב ראשון של פסח ובשבועות. 
יש עוד להעיר, כי רבי יוחנן לא פירט גם את קריאת ההלל בעת שחיטת פסח ראשון ובעת שחיטת פסח שני, אולי כי הוא פירט רק את המועדים, ובעת השחיטה היה ברור ומוסכם לכולם כי קוראים הלל. 
מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא?
השאלה המתבקשת דנה ביחס בין פסח לסוכות. ואמנם שואלת הגמרא, מדוע בסוכות קוראים הלל כל החג וכמובן שגם מחללים בחליל (למדנו שיש קשר בין הדברים), ובפסח, קוראים הלל ומחללים רק ביום הראשון של החג?
דחג - חלוקין בקרבנותיהן, דפסח - אין חלוקין בקרבנותיהן.
עונה הגמרא כי יש חילוק בקורבנות סוכות לעומת קורבנות פסח. בסוכות - מספר פרים המוקרבים בכל יום שונה. 
ביום הראשון מקריבים שלשה עשר פרים, ויורדים כל יום במספר הפרים עד שמגיעים ליום השביעי, בו מקריבים שבעה פרים, וביום השמיני פר אחד בלבד. לעומת זאת בפסח – כל הקורבנות זהים בכל הימים. זאת הסיבה לכך שאנו שמחים יותר וקוראים הלל בכל יום מימי סוכות, ולא נוהגים כך בימי חג הפסח. 
ישנם גם הסברים נוספים להבדל בדין קריאת הלל בין השני החגים. 
 

מהו המסר

למדנו היום עיקרון מעניין. כאשר יש שונות במניין הקורבנות, הרי שגם ''רמת השמחה'' שלנו גדלה יותר. עצם השינוי בכל יום, מהווה גורם לעליית מפלס התחושה הטובה והשמחה המתלווה אליה.
ניתן להסיק מכאן מסקנות חשובות מאוד ל'זרימת החיים''. השארת מצב סטטי למשך זמן ארוך עלול לגרום לשעמום, לחוסר עניין ולמחשבות לא טובות. לכן, שומה עלינו למצוא ''שוברי שגרה'' מידי פעם, ובכך אנו נותנים ''זריקת אנרגיה'' לחיים לעוד תקופה, עד.. לשובר שגרה הבא.
זה נכון ביחס של הורים לילדים, אבל נכון גם ביחס להורים עצמם. יש למצוא מידי פעם עיסוקים, מטלות, טיולים או כל פעילות אחרת שתגוון לנו את החיים ותכניס אנרגיות חיוביות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]