אמירת דברי שבח בחוכמה / רפי זברגר

ערכין טז ע''ב

הקדמה

אנו ממשיכים בתחילת הדף לעסוק בנושאי לשון הרע. בשלהי הדברים, דנה הגמרא באיסורי לשון הרע "פחות חמורים", המכונים ''אבק לשון הרע''. ככלל ניתן לומר כי ''אבק לשון הרע'' הוא דיבור שבבסיסו הוא מותר, אך מכיוון שעלול לצאת ממנו דיבור אחר של לשון הרע, אנו אוסרים גם את ''אבק לשון הרע''. 
 

הנושא

כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב (משלי כ''ז, י''ד): מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לו
כאשר רב דימי הגיע מארץ ישראל לבבל שאל לפשרו של הפסוק הנ''ל מספר משלי. כיצד ייתכן שאדם מברך את רעהו, והברכה תיחשב לו לקללה?
כגון: דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר. למחר, נפיק יתיב בשוקא ואמר: רחמנא ניברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי, ושמעין אינשי ואזלין ואנסין ליה.
הגמרא עונה כי יכול להיות במצב שאדם התארח בבית חברו, והמארח טרח ועמל לכבודו. למחרת, יצא האורח לשוק ובירך את מארחו בפני כול הציבור. שמעו אנשים על כך, והלכו רבים להתארח אצלו עד "כלות ממונו של המארח". 
פירוש אחר ברש''י: שמעו שהמארח בעל ממון, הלכו ו''אנסו את ממונו'' (גזלו ממנו את כספו).
אורח זה לא התכוון לעשות רע למארחו, אך בסופו של דבר זה מה שקרה. מביא אותנו למימרא הבאה:
תני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו - שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
רב דימי אמר זאת ככלל, ולא כסיפור מעשה: לעולם (תמיד) לא יספר אדם דברים טובים על חברו, מכיוון שישנה סכנה שמתוך הדברים הטובים, יצא לחבר דברים לא טובים. נדגים זאת במספר דוגמאות, וההשלכות שלהן:
1. אם יאמר את הדברים בפני אנשים שאינם אוהבים את החבר, הם עלולים להגיב ולומר, כי אולי ישנם דברים טובים אצל פלוני, אך יש אצלו גם דברים לא טובים. 
לפי הסבר זה, נלמד שתי הלכות בלשון הרע:
a. מותר לומר דברים טובים על פלוני בפני אוהביו של אותו פלוני (אין חשש לתוספות ''לא טובות''). 
b. אין לומר דברים טובים בפני רבים, שהרי ייתכן, שבין האנשים השומעים יהיו גם אנשים שאינם אוהביו, והם יוסיפו דברים לא טובים על פלוני. 
2. כפי שראינו במקרה לעיל. אנשים מסוימים יתרגמו את ה''דברים הטובים'' ל''יישום שלילי''. למשל, יבינו כי הוא בעל ממון ואפשר לסחוט אותו. 
a. לפי הסבר זה, ניתן לומר דברים טובים על פלוני, בפני ציבור קטן של אנשים, שם אין חשש לניצול של פלוני.
3. המספר עצמו עלול לסייג את דבריו, ולומר כי למרות הדברים הטובים של פלוני, יש לו גם מגרעות וחסרונות. 
a. לפי הסבר זה אולי יהיה מותר לשבח מעט את חברו, או אז, אין חשש שירבה בדיבור שמתוך כך יבוא גם לגנותו. 
איכא דאמרי: רב דימי אחוה דרב ספרא חלש, על רב ספרא לשיולי ביה,
יש הלומדים הלכה זו באופן אחר: רב דימי, אחיו של רב ספר חלה, ורב ספרא בא לבקרו. 
אמר להו: תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן?
רב דימי ביקש ללמד זכות על עצמו, כדי שתעמוד לו להחלמתו ממחלתו. והוא אמר שהוא קיים את כל מצוות שחכמים ציוו לעשות. 
א"ל הא מי מקיימת? לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו.
שאלו רב ספרא אחיו: האם קיימת גם את מאמר חכמים שלמדנו זה עתה, כי אין לספר אפילו בשבח חברו, שמתוך כך עלולים להגיע לגנותו (כדוגמאות אשר תוארו לעיל).
אמר להו: לא שמיעא לי, ואי הוה שמיעא לי - קיימתה.
ענה להם רב דימי, כי אמנם לא שמע הלכה זו. אך אם היה שומע – היה מקיים את ההלכה. בכך ביקש להגביר ולהגדיל את הזכויות שלו, שאמנם לא קיים את המימרא, אך יש לו רצון עז לקיימה, ולכן כאילו קיימה בפועל.
 

מהו המסר

למדנו היום עקרונות חשובים לחיים:
1. לא חשובה רק התוצאה המיידית. יש להפעיל שיקול דעת על היתכנות תוצאות נלוות למעשים או דיבורים שלנו, אשר לפעמים יכולות להיות תוצאות פחות טובות. גם דיבור טוב על אנשים עלול להביא לדיבורים רעים.
2. מותר (ואף רצוי מדין הכרת הטוב) לשבח פלוני על מעשיו, אך לעשות זאת בחכמה – לא להרבות בכך יותר מידי, ולא לומר זאת בפני הרבה אנשים (מחשש שיש שם אנשים שאינם אוהביו).
3. מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, כפי שראינו בתשובתו של רב דימי. יש להשתדל מאוד להרבות במחשבות טובות על אנשים ואף על עצמנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]