טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
למינהו להביא את בר חיריא – חנקן גדול
"ת"ר: הנץ זה הנץ, למינהו להביא את בר חיריא. מאי בר חיריא? אמר אביי: שורינקא" (חולין, סג ע"א).
פירוש: ועל הכתוב "ואת הנץ למינהו" (ויקרא יא, טז) תנו רבנן [שנו חכמים]: "הנץ" זה הנץ עצמו", "למינהו" להביא את העוף הקרוי בר חיריא. ושואלים: מאי [מהו] בר חיריא? אמר אביי: הוא העוף שנקרא שורינקא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חנקן גדול שם באנגלית: Great Grey Shrike שם מדעי: Lanius excubitor
שם נרדף במקורות: בר-חיריא, בר-הדיא, שורינקא (?)
הנושא המרכזי: לזיהוי "בר חיריא"
בדומה למינים נוספים אותם ניסיתי לזהות גם במקרה זה אנו נתקלים בקושי נוסף והוא קיומן של גרסאות רבות לשם "בר חיריא". בכת"י מינכן מופיע השם "בר ההדיא". בילקוט שמעוני (שמיני רמז תקל"ז) אנו מוצאים: "הנץ זה הנץ, למינהו להביא את בר הדיא, מאי בר הדיא אמר אביי שורינקא". גרסה זו עמדה גם לפני הערוך (ערך "בר הדיא") שקשר בין "בר חיריא" המוזכר בסוגייתנו ובין "בר הדיא" המתואר במדרש ויקרא רבה (וילנא, ויקרא, ה ב'): "... נתיב לא ידעו עיט, ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאונה הדין בר הדיא הוא צופה מאכלו מי"ח מיל וכו'". ממקורות אלו ניתן להסיק שהעוף "בר חיריא" הוא דורס הדומה לנץ (לזיהוי הנץ ראו במאמר "דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס") בעל ראייה טובה גם למרחקים.
ל. לוויזון סבר שהשם "נץ" כולל גם את מיני הבז(1). בניגוד לסוג נץ הרי שמבין הבזים קיימים מספר מועמדים להקרא "בר חיריא" או "שורינקא" כדברי אביי. בימינו אנו מוצאים בנוסף לבז המצוי (Falco tinnunculus) גם את הבז האדום (Falco naumanni) הקטן ועדין הגוף. הוא מקייץ בארץ במספרים גדולים יחסית ובשכנות לאדם ולכן הוא בולט בנוף. הבז האדום איננו מועמד סביר משום שהוא ניזון בעיקר מחרקים ומפרוקי רגלים. לדעת ל. לוויזון "בר חיריא" הוא בז הצוקים (Falco biarmicus) (edelfalk) שחלקו העליון חום עם נקודות לבנות אך לפעמים הוא לבן לחלוטין. הוא מפרש את השם "בר חיריא" כ"בן הלבנה" (כנראה גרס "בר חיוורא"). זיהוי זה אפשרי לאור כך ששמו הערבי הוא "חור" (מזכיר את השם חיריא). על פי עדותו של טריסטרם(2). בימיו היה בז זה השכיח ביותר מבין הבזים הגדולים משני צידי הירדן בין ים המלח לחרמון. לאחר ההרעלות של שנות ה – 50 הפך מין זה לנדיר מאד. בז הצוקים ניזון בעיקר מעופות בגודל בינוני. מועמד אפשרי נוסף הוא בז הציידים (Falco cherrug) שעד שנות ה – 50 היה חורף שכיח למדי בנוף הארץ. הוא ניזון בעיקר ביונקים ובאופן משני גם מיונקים. בז זה אולף עוד מימי קדם לצורך בזיאריות (אילוף דורסים לצורך צייד).
בר חיריא = חנקן גדול
רוב החוקרים זיהו את "בר חיריא" כמין חנקן גדול. מעניין לציין שבאנגלית נקרא החנקן shrike שם המזכיר את "שורינקא". ש. י. אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) כתב תאור מפורט ואביא את דבריו בלשונו הציורית:
"בגמרא (חולין סג) הנץ למינהו להביא בר חיריא. מאי בר חריא? אמר אביי שורינקא. הוא העוף החנקן (ווירגער) הן בערך שרנק כתב הערוך: "תרגום ותבחר מחנק נפשי בחרת (שרנקא) נפשאי" ואולי הכוונה למין החנקן הגדול, הנקרא גם כן צפיון (וואכטער), ושני השמות התלמודיים יפלו עליו היטב, שורינקא הוא לפי תכונתו לחנק את טרפו, ובר חריא הוא לפי מראהו, כי פתרון השם בר חיריא הוא, (זאהן דער ווייססע) והחנקן הגדול הזה אמוץ בהיר מלמעלה ולבן מלמטה, גם מצחו לבן וכנפיו טלואות בנקודות לבנות. וגם מתואר זה, שאמרו עליו רז"ל, יש להוכיח שבר חיריא הוא החנקן הגדול, הן בויקרא רבא בריש אחרי מות איתא: "רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שחינא הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ט מיל" ובאמת יש ליה להחנקן הגדול הסגולה הנפלא הזאת, שהוא צופה ומביט למרחוק, ולכן קראו לו הטבעיים בשם צופה, צפיון (וואכטער)ומועיל מאד להציד בלכתו לצוד ציד עוף. והנה רז"ל חשבו אותו למין הנץ (שפערבער) ובספרי יחשב למין באפי נפשיה. וכבר אמרנו, כי בענין חלוקת העופות למחלקותיהם וכן בחלוקת שאר בעלי החיים אין כל החכמים שווים בימים ההם ובזמן הזה, זה יחשב מין עוף פלוני למחלקת עופות זו בשביל אחת מסגולותיו שבה ידמה להם, וזה אמנם יכניסהו במחלקה אחרת בשביל סגולתו האחרת, הנמצאת בו.
ייתכן והראשון לזהות באופן זה הוא לוויזון שתירגם את השם "שורינקא" בסוגריים, ווירגער, כלומר חנקן אם כי ברוב הערך התייחס למיני בז. י. שיינהאק בספרו "תולדות הארץ" טען שגם הרמ"ל(3) בהערותיו לספר הערוך הבין באופן פשוט שהכוונה לחנקן הגדול. בספרו של בוכארט (סמואל בושאר) הוא מצא שאחד ממיני הנץ נקרא בערבית "שורנוק".
(1) בערוך (ערך "שכר בזאי") אנו מוצאים את הקשר בין נץ ובז: "בחלק יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן אידמי ליה כטביא. פירוש שכר רשת כדכתיב כל עושה שכר אגמי נפש. ונץ בלשון ישמעאל באז כלומר לצוד חיות ועופות ברשת וכו'".
(2) הנרי בייקר טריסטראם (1822 - 1906) היה כומר, נוסע, חוקר טבע ואורניתולוג אנגלי. טריסטראם הוא אחד מהחוקרים האירופיים הראשונים שהגיעו לארץ ישראל. כתביו ואוסף הפוחלצים והאדרים שלו מהווים מקור ידע חשוב בדבר עולם החי של ארץ ישראל במאה ה- 19.
(3) מ. לנדאו ב"מערכי לשון".
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 101-102.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 165.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
