דרשינהו להני קראי כסיני
ערכין ל ע"ב
"אמר רב יוסף: דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני".
איזה יחוד מצא רב יוסף דוקא בדרשותיו אלו של רב נחמן בר יצחק (כך הגירסא) עד ששיבח אותם כך?
מהן דרשות "כסיני"? מדוע לא אמר כלשון המצויה: "כנתינתן מסיני"?
אלא שסיני הוא רב יוסף עצמו, שכך אמרו: (ברכות דף סד ע"א; הוריות יד ע"א) "רב יוסף סיני, ורבה עוקר הרים". ורב יוסף היה משתבח בכך: (סנהדרין דף מב ע"א) "במי אתה מוצא מלחמתה של תורה - במי שיש בידו חבילות של משנה; קרי רב יוסף אנפשיה: (משלי יד, ד) וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר". ופירש רבינו חננאל: "כדכתיב בכור שורו הדר לו וכיון ששמו יוסף ובידו הברייתות היה אומר אני בכחי מרבה תבואות". וכיצד היה מרבה? כיון שהיה סגי נהור, את כל כוחו הטמיע בגירסא דאורייתא, כשור הזה החורש על גבי המענה וצידי פניו חסומים שלא יפנה אנה ואנה. גם התורה מסיני ניתנה על פה למשה, ורק לאחר מכן: (שמות כד, ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'. וגם רב נחמן בר יצחק, אף שלא סגי נהור היה, רגיל היה להתעטף ולכסות פניו, (שבת דף קנו ע"ב) "דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה".
וזהו שאמר רב יוסף: אביי החריף, בן אחיו של רבה עוקר ההרים, התיימר להיות כבן עזאי בשוקי טבריא שכה חריף היה עד שהכריז: (בכורות דף נח ע"א) "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה". אולם לא צלחה הדרך בידו לתרץ את קושיות אותו תלמיד. עד דדרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני. כי סיני ועוקר הרים, סיני עדיף.
