להביא את חדש העיבור
ערכין לא ע"א
"(ויקרא כה, ל) עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה, כשהוא אומר תְּמִימָה - להביא את חדש העיבור".
הקשה בחידושי הרשב"א מסכת נדרים דף סג ע"א שמבואר במשנתינו שלשון שנה ללא התוספת תמימה פירושו שנים עשר חודש, וכיצד אומרת המשנה במסכת בבא מציעא דף קב ע"א: "המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה נתעברה לשוכר"? הרשב"א תירץ שבבבא מציעא מדובר רק בתחילת שנה ואמר שנה זו. הר"ן שם בנדרים כתב שדוחק להעמיד רק באופן רחוק משנה הכתובה סתם. ותירץ שדין התורה בבתי ערי חומה אינו תלוי בלשון בני אדם אלא שאילולא מילת תמימה הסברה היתה נותנת שלא חילקה תורה בדין משך הזמן בין שנה מעוברת לשאר שנים. אך קשה, וכי היינו מפרשים מילת שנה שתושלם בטבת שנה שהחלה בשבט?! הרי אפילו בלשון בני אדם אין נופל בזה לשון שנה לשום ענין!
אלא י"ל שבקונה בשבט ונתעברה השנה פשיטא שלא נשלמה שנתו עד לשבט גם ללא ריבוי "תמימה". הכא במאי עסקינן בקונה באדר שנשלמה שנתו באדר לשנה האחרת גם אם הוא אדר ראשון, קמשמע לן "תמימה" להביא את חדש העיבור שממתינים לו לאדר נוסף. ולא נחלק רבי מאיר בנדרים שם אלא לומר שבלשון בני אדם סתם אדר הוא אדר שני, כי בו מקרא מגילה.
