יסוד חיוב החזרת רבית
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה ו
בגמרא וב"הלכה ברורה" מובאת דעתו של רבי אלעזר שמלווה שגבה מהלווה רבית קצוצה, שאסורה מן התורה – בית דין כופים אותו להחזיר את הכסף ללווה, אולם אם הרבית שגבה אסורה רק מדרבנן אזי אין הדיינים כופים אותו לשלם.
ב"בירור הלכה" (למסכת בבא מציעא) מובאות שתי מחלוקות בעניין זה שייתכן שיש קשר ביניהן:
מחלוקת אחת היא האם מחייבים את המלווה להחזיר רבית קצוצה גם אם סכום הרבית פחות משווה פרוטה. יש אומרים שחיוב ההחזרה חל רק אם סכום הרבית שווה לפחות פרוטה, ויש אומרים שאף פחות משווה פרוטה חייב להחזיר. מחלוקת נוספת היא האם מחייבים את המלווה להחזיר את הרבית גם אם הלווה עצמו לא תובע זאת, או דווקא אם הלווה עצמו תובע שיחזיר לו את הכסף.
אפשר לבאר שיסוד המחלוקות הללו תלוי בשאלה מדוע מחייבים את המלווה להחזיר את הרבית. אפשרות אחת היא לומר שזהו חיוב ממוני, כמו כל מזיק או גזלן שחייב לפצות את הניזק. לפי זה אין חיוב השבה של פחות משווה פרוטה וכן אם הלווה אינו תובע את הרבית ניתן להבין שהוא מוחל על כך ולכן המלווה לא חייב להשיב לו זאת. אולם אפשרות אחרת היא לומר שחיוב השבת הרבית נובע מהפסוק (ויקרא כה,לו): "וחֵי אחיך עמך", שנצטווה בו המלווה, ולפי זה אין הבדל בין פחות משווה פרוטה ליותר ובין אם הלווה מוחל או לא, בכל אופן חייב המלווה מצד עצמו להשיב את הרבית ללווה, כי נאסר עליו לנשוך את הלווה ולקחת ממנו אפילו כל שהוא בתור רבית.
