אין עיר הנידחת ללא בית מקדש
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה ח ע"א
בגמרא נאמר שבזמן שאין בית המקדש קיים לא יכולה להיות עיר הנידחת, כי רק הסנהדרין הגדולה, של שבעים ואחד דיינים, רשאית לדון בעניין זה ובזמן שאין בית המקדש קיים אין סנהדרין גדולה. במסכת סנהדרין (נב,ב) נאמר שבזמן שאין עבודת הקרבנות בבית המקדש אין סמכות לדייני ישראל לדון דיני נפשות, ובבירור הלכה (סנהדרין י,ב) התבאר שלרוב הדעות רשאים הדיינים לדון דיני מלקות וכמובן דיני ממונות גם בזמן שאין בית המקדש קיים. נמצא שדווקא הסמכות לדון דיני נפשות היא התלויה בקיומו של בית המקדש.
לכאורה נראה שאין קשר בין בית המקדש, שהוא מקום הקרבת הקרבנות, לבין דיני נפשות שהוא עניין משפטי. אולם המהר"ל מפראג (גור אריה, פרשת משפטים) מסביר שישנו קשר הדוק בין שני העניינים, שכן עבודת הקרבנות מטרתה היא לקרב את האדם אל בוראו, "קרבן" מלשון קירבה, כלומר לעשות שלום בין עם ישראל לאביהם שבשמים.
מטרת המשפט והדינים גם היא להטיל שלום בין אדם לאדם, בין עיר לעיר ובין אומה לאומה.
לכן יש תלות של עניין אחד בשני, כי לא יכול להיות שלום מושלם בין אדם לחבירו כל זמן שאין שלום בין אדם למקום. השלמות האמיתית היא כאשר יש שלום גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, לכן רק בזמן שיש עבודת בית המקדש רשאים דייני ישראל לדון דיני נפשות.
