קרבן לה'
תמורה יג ע"א
"תנו רבנן: יכול יהו קדשי בדק הבית עושין תמורה, תלמוד לומר – (ויקרא כז, ט) קָרְבָּן - מי שנקראו קרבן, יצאו קדשי בדק הבית - שלא נקראו קרבן. ולא?! והתניא: אי (ויקרא יז, ד) קָרְבָּן - שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן, כענין שנאמר (במדבר לא, נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' [אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב] וגו' – תלמוד לומר (ויקרא יז, ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ [לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה'] - כל הבא אל פתח אהל מועד חייבין עליו משום שחוטי חוץ, וכל שאינו בא לפתח אהל מועד - אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ. אלמא: איקרו קרבן! אמר רבי חנינא: לא קשיא, הא - רבי שמעון, הא - רבנן; לרבי שמעון - איקרי קרבן, לרבנן - לא איקרי קרבן. ולא?! והכתיב וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'! קרבן ה' - איקרי, קרבן לה' - לא איקרי".
על דעת חכמים קשה, מה ההבדל בין קרבן ה' לבין קרבן לה' הרי סוף סוף זהו קרבן! אמנם ניתן להבין את ההבדל, קרבן ה' משמעו הקרבן השייך כבר לה', וקרבן לה' הוא קרבן השייך לאדם ועתה הוא מקריבו לה'. אך קשה, הרי גם בקדושת הגוף וגם בקדושת דמים מדובר בדבר שהוא חולין לפני ההקדשה, ונעשה הקדש לאחר ההקדשה, אז מה ההבדל? ועוד צריך להבין מה מהות ההבדל הגדול בין קדושת הגוף לקדושת דמים.
אלא שנתבאר לעיל (תמורה דף ו ע"ב) שלמילה הקרבה יש פירושים רבים, הקדשה, שחיטה, קבלת הדם, זריקת דם, ועוד. בפסוק וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' - אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב וגו' מדובר בקרבן ה' ולא בקרבן לה' כלומר בדברים שכבר הוקדשו לפני כן וכבר שייכים לה', לכן פירוש המילה וַנַּקְרֵב הוא בהכרח שהם רק הגישו את אותם התכשיטים ליד גזבר המשכן. הקדש דמים שכזה דומה למתן צדקה כאשר אדם מעניק חלק מממונו בלבד. ואילו קרבן לה' פירושו שרק עתה נעשה ההקדש, והקדש זה עוסק בקדושת הגוף לצורך קרבן למזבח. ועל קרבן שכזה אמרו: (מנחות דף קד ע"ב) "מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני", כלומר האדם מראה ומחווה שחפץ היה להקריב את כל עצמו ונפשו לה', והריהו מקריב את תמורתו שהוקדשה לצורך כך. ורק בקרבן כזה קיים איסור תמורה.
