סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי - כוס חורבות וינשוף עצים

 

"כל מיני צבעונין יפין לחלום, חוץ מן התכלת. כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי" (ברכות, נז ע"ב).


שם עברי: כוס חורבות           שם באנגלית: Little Owl           שם מדעי: Athene noctua

שם נרדף במקורות: קריא?

שם עברי: ינשוף עצים           שם באנגלית: Long-eared Owl           שם מדעי: Asio otus

שם נרדף במקורות: קיפופא?


הנושא המרכזי: לזיהוי קריא וקיפופא


במקורות אין תאור מפורט המאפשר לזהות בוודאות את הקריא והקפופא\קיפוף אך די בו כדי לכוון אותנו לפחות לקבוצה הכללית לו הם שייכים. בסוגייתנו אנו לומדים שהקריא והקפופא הם מיני עופות. מקור נוסף המתייחס לקפופא בלבד כעוף הוא דברי הגמרא בחולין (סג ע"א): "אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי(1)". משני מקורות אלו ניתן גם להסיק שהקיפוף והקריא הם עופות יוצאי דופן בעלי מוניטין מפוקפק. השימוש בתואר "באות" מצביע לפי פירוש המהרש"ל (חולין, סג ע"א) על כך שמדובר בעוף "מאוס"(2). ייתכן והקיפוף "מאוס" בגלל היותו "משונה" כפי שניתן ללמוד בגמרא בברכות (נח ע"ב): "תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות וכו'". תכונות אלו הפכו את ראייתם בחלום לסימן שאינו מבשר טובות בדומה לרואה חיות משונות בחלום. לגבי הרואה חיות נאמר: "כל מיני חיות יפין לחלום, חוץ מן הפיל ומן הקוף" (ברכות, נו ע"ב). מפרש רש"י: "חוץ מן הפיל והקוף והקפוד - שמשונין במראיהן".

בסוגיות שהובאו עד עתה אין תאור המסביר מדוע העופות "קפופא" ו"קריא" מאוסים או משונים אך במסכת נדה (כג ע"א) נאמר לגביהם: "רבי ינאי אמר: היינו טעמא דרבי מאיר (שמפלת דמות חיה בהמה ועוף טמאה) הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר רבי מאיר דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא". תאור זה מאפשר לקבוע שהכוונה למינים של דורסי לילה. מפרש רש"י: "קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו". יש בפירושו התייחסות לשנים ממאפייני דורסי הלילה: א. עיניים המופנות קדימה. ב. השמעת קריאות בלילה. ייתכן והסימן הרע בראית קריא וקיפופא קשור לכיעורם, פעילותם הלילית וקולותיהם המפחידים וגם דמיון פניהם לאדם כפי שכתב רש"י (ברכות, נז ע"ב): "קפופא - צואיט"א בלעז, ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים".

בכל התרגומים אנו מוצאים שקיפופא הוא השם הארמי של הינשוף המקראי. אונקלוס מתרגם את הפסוק: "וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף" (ויקרא, יא י"ז) "וקדיא ושלינונא וקפופא". בדברים (יד ט"ז) נאמר "אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת". שם מתרגם אונקלוס: "וקדיא וקפופא ובותא". יונתן מתרגם: "וְיַת קְפוּפָא וְיַת שַׁלִי נוּנָא מִן יַמָּא וְיַת צַדְיָא" ובויקרא: "וְיַת צַיְירָא וְיַת שְׁלֵינוּנָא מִן יַמָא וְיַת כיפופה". שם זה מופיע גם בפסוק בישעיהו (לד י"א): "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְערֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וכו'". מתרגם יונתן: "וְיַחְסְנוּנָהּ קָתִין וְקִפּוֹדִין וְקִפוֹפִין וְעוֹרְבִין יִשְׁרָן בָּה וכו'". בניגוד לאופן תרגום השם ינשוף הקבוע בכל התרגומים הרי שלגבי "קריא" אנו מוצאים גרסאות שונות. מהשוואת הגרסאות ניתן להסיק שהשמות "קריא", "קדיא", "ציירא" ו"צדיא"(3) (4) הם שמות ארמיים נרדפים לשם המקראי כוס.

רש"י פירש בויקרא: "כוס וינשוף - הם צואיטי"ש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם. ועוד אחר דומה לו שקורין יב"ן". מדבריו לא ברור אם הוא מכנה את הכוס והינשוף בשם משותף "צואיטי"ש" (רש"י השתמש בלשון רבים "הם צואיט"ש") ומציין מין נוסף בשם יב"ן או שהכוס בלבד הוא "צואיטי"ש" ואילו ינשוף הוא ה"יב"ן". רבינו גרשום (חולין סג ע"א) פירש: "באות שבעופות – יוטא בלע"ז". צואיט"א (Chouette) הוא שם כללי של מיני דורסי לילה ממשפחת הינשופיים ואולי גם של התנשמת הנקראת בצרפתית effraie Chouette. יב"ן(5) הוא Hibuo מין דורס לילה בעל ציצת נוצות המזכירה אוזנים כדוגמת הינשוף או הלילית. הלעז "ייבנ"ץ" בפירוש רש"י בברכות הוא כנראה שיבוש של ייב"ן. לסכום ניתן לשער שהשמות הארמיים קדיא וקיפופא הם השמות המקראיים כוס וינשוף בהתאמה.

פירושי רש"י בסוגיות הגמרא בהם הוזכר הקיפופא אינם עקביים וייתכן והשתרבבו בהם שיבושים או אולי מדובר בשם בעל כמה משמעויות עליהן ניתן לעמוד מתוך ההקשר כפי שמפרש תוס' (ראו להלן). בחולין מזהה רש"י את תואר השם "באות" כשם של מין ספציפי שעליו הוא חוזר בזיהוי הראשון של קיפוף: "באות שבעופות - עוף הצועק בלילה צואיט"ה בלע"ז. קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים". "קלב"א שורי"ץ" הוא עטלף שנמנה גם הוא בתורה בין העופות ואכן קיים דימיון רב בין עטלפי פירות וחפרפרת(6). בברכות מפרש רש"י: "קפוף - עוף שקורין וולטי"ר, ויש לו לסתות ולחיים כאדם". "וולטי"ר" (Vulture) הוא נשר או עיט. פירוש זה סותר את פירושיו בסוגיות אחרות בהן הוא מזהה את הקיפוף כדורס לילה. קושי נוסף ועיקרי הוא בכך שדורסי היום אינם שונים מעופות אחרים במבנה פניהם ואין להם "לסתות ולחיים כאדם".

בבכורות (ח ע"א) נאמר: "הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן - בנות שוח". שם פירש רש"י: "קיפוף - כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון אשכנז מרקצ"א". meerkatze הוא הגנון סוג של קופים צבעוניים שוכני עצים הנפוצים באפריקה ושייכים לתת-משפחת הגנונים שבמשפחת הקופים בעלי זנב. הדמיון בשמות הקוף וקיפוף בספרות חז"ל (כפי שהדבר קיים בעברית המודרנית) עשוי לנבוע אולי מהקרבה הטקסונומית ביניהם כנכללים בסדרת הפרימטים. הגנון אכן מזכיר במבנה פניו פני אדם ועשוי להיכלל בין בעלי החיים המשונים או המרתיעים.

לשיטת התוס' במסכת חולין (סג ע"א) קיימים שלושה מיני "קיפוף" שונים:

"באות שבעופות קיפוף - שלשה מיני קיפוף הם: האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא. ובברכות פרק הרואה (דף נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרינן נמי בפרק הרואה (ג"ז שם ע"ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ"ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים".

שיטת התוס' מופיעה גם במסכת בכורות (ח ע"א) בתוספת כמה נקודות:

"הקוף והקיפוף - מין חיה הוא מדחשיב להו בהדי פיל ואמר פ' הרואה (ברכות דף נז:) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקיפוף ופ' המפלת (נדה דף כג.) אמרינן ל"א ר"מ אומר הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם והוא כוס וינשוף (ויקרא יא) מתרגם קריא וקפופא ויש קפוף אחר מין עוף פרק אלו טריפות (חולין דף סג.) אמר תנשמת באות שבעופות ואמר באות שבעופות קפוף ויש גרס קיפוד בדל"ת ע"ד וירשוה קאת וקיפוד (ישעיה לד) ואי גרס קיפוף ותרי גווני קיפוף יש בעופות א"כ כי מפרש באות שבעופות קפוף והיכי ידענא בהו אי איירי בינשוף או בתנשמת".

לשיטתו יש לשם "קיפוף" שלושה פירושים כאשר שנים מהם מתייחסים לעופות. מהשוואה בין שני איזכורים של "באות שבעופות" ניתן להסיק ש"קיפוף" הוא "תנשמת". במסכת חולין (סג ע"א) נאמר: "ת"ר: תנשמת - באות שבעופות" וגם "אמר אביי: באות שבעופות – קיפוף". העוף השני הנקרא "קיפוף" הוא הינשוף. המשמעות השלישית של "קיפוף" היא מין חיה. מסקנה זו נובעת מדברי הגמרא בברכות (נז ע"ב) בה נאמר על פי הנוסח שעמד לפני התוס': "כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף". כראיה נוספת שמדובר במין חיה הוא ציטט את הגמרא בבכורות (ח ע"א): "הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים". בגרסה שלפנינו מופיע קיפוד במקום קיפוף: "כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד". בשלושה עדי נוסח (וילנא, ונציה ושונצינו) אנו מוצאים קפוד והשאלה היא האם אכן זו הגרסה המקורית או שמדובר בפרשנות שנועדה לצמצם את הסתירות בין משמעויות שמו של ה"קופיף".
 

כוס

הכוס מוזכר במקרא 3 פעמים והוא זוהה על ידי טריסטראם כמין הנקרא היום כוס החורבות (תמונה 1). זיהוי זה מסתבר לאור הפסוק בתהילים (קב ו') המתאר את הכוס כשוכן חרבות: "דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות". הכוס מקנן בנקיקי סלעים ובחורבות בתים. טריסטראם כתב שגם בערבית הוא נקרא "אם החרבות". הכוס הוא השכיח בין דורסי הלילה ולכן מתאים לשמש כסמל. בשבעים ובוולגטה אין זיהוי אחיד בפסוקים השונים ביניהם גם מופיעות אנפות דבר שאיננו סביר לאור כך שהן כלולות ב"אנפה למינה". כאמור, אונקלוס תירגם קדיא ויתר התרגומים הארמיים (ניאופיטי, שומרוני, יונתן) תירגמו צדיא. גם בערבית שם הכוס צדא.
 

הינשוף

הינשוף מוזכר במקרא 3 פעמים וזכה לשלל זיהויים כאוח, תנשמת ומגלן (איביס) (תמונה 2) כתרגומם של השבעים והוולגטה. הרס"ג תרגם את הינשוף שבתורה – באשק המזוהה כיום עם הנץ המצוי. זיהוי זה אינו עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא והמפרשים מהם משתמע שהכוס והינשוף הם דורסי לילה ואילו הנץ הוא דורס יום. על פי המפרשים נגזר השם ינשוף מנשף כלומר לילה. למשל אבן עזרא (ויקרא, יא י"ז) כתב: "ינשוף עוף יעופף בנשף, כי לא יראה ביום מפני להט אור השמש". באופן שונה במעט כתב "בעל הטורים" (שם): "הינשוף. עף בנשף ואינו נראה ביום מפני אור השמש". זיהוי הינשוף עם המגלן שהוא עוף מים איננו סביר משום שהינשוף מוזכר בהפיכת מקום יישוב למדבר: "וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב וכו'" (ישעיהו, לד י"א). לשם ינשוף יש משמעות נוספת המתאימה אף היא לינשוף ולא לדורס יום או עוף מים והיא נשיפה. הנשימה והנשיפה של דורסי הלילה הרשימה את הקדמונים ומכאן גם שמה של התנשמת. הסבר זה מובא במוסף הערוך (ערך "קיפוף"): "... תרגום ואת הינשוף וית קיפופא ונקרא ינשוף מלשון נשפת ברוחך".

בתחילת דבריו בעל "מוסף הערוך" כתב: "פירוש בלשון יוני מין עוף יושבת בימים והיא קלה וברוח קטן הולך סביב סביב וכו'". קאהוט הבין את המונח "יושבת בימים" כמכוון לעוף ים קטן (leichter Seevogel) אולי שחף את זיהוי זה לא עולה בקנה אחד עם תאור הקופיפא בגמרא. לענ"ד ניתן להבין את המונח "יושבת בימים" כתאור של עוף פעיל לילה המבלה את שעות האור במנוחה. התאור "והיא קלה וברוח קטן הולך סביב סביב וכו'" הולם את סגנון התעופה החרישי של דורסי הלילה.

מקובל לזהות את הינשוף כינשוף עצים (תמונה 3) וינשוף שדות (תמונה 4) אך ייתכן שהשם ינשוף הוא שם כללי לדורסי לילה וכולל גם את הלילית. הינשופים נמצאים במרכז הארץ ובצפונה ולכן ייתכן והפסוק בישעיהו מתייחס ללילית.
    

     
תמונה 1. כוס חורבות        צילם: Andy Morffew    

תמונה 2. מגלן חום        צילם: משה חובב

   

     
תמונה 3. ינשוף עצים         צילם: angusleonard    

תמונה 4. ינשוף שדות          צילם: Shantanu Kuveskar

    

 


(1) בסוגייתנו נכתב "קורפראי". רש"י מפרש: "קורפראי - טלפ"א". הזיהוי של קורפראי כטלפ"א (Talpa) כלומר היונק חפרפרת לא ברור על פי נוסח הגמרא שלפנינו לאור כך שמדובר כאן בשלושה מיני עופות. כנראה שלפני רש"י עמד נוסח דומה לכת"י מינכן 95 שבו הוזכרו קדיא וקיפופא כעופות ואילו לגבי קורפדאי נאמר: "כל מיני שרצים יפין לחלום חוץ מקופדאי".
(2) תורה תמימה (הערות, ויקרא, יא הערה ס') פירש באופן תמוה: "מהרש"ל פירש באות שבעופות מאוסה שבעופות, אמנם לפי מה שפירש"י כאן ובנדה כ"ג א' דהוא עוף הצועק בלילה י"ל דהלשון באות הוא כמו פעות [בחלוף אותיות בומ"ף ואהח"ע] שהוא ענין צעקה, כמו פעיתא היא דא (סוכה ל' א'), וכן צריך לפרש לקמן בפסוק ל' בדרשה כזו גבי שרצים". פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגות החולד המזוהה במידה רבה של וודאות כתנשמת (ראו במאמר "וליחשוב נמי תנשמת").
(3) ההחלפה בין "קדיא" ו"צידא" כלומר בין "ק" ו"צ" קיימת במילים שמוצאן יווני או רומי כמו למשל ציצרו וקיקרו.
(4) קאהוט (ערך "צדיא") מציין שבשם זה נקרא גם חגב "המצפצף בלילה" וייתכן שכוונתו לצרצר.
(5) בחומש ברלינר הגרסה ברש"י היא "ייב"ו" וב"מנחת יהודה" מובאת גם הגרסה היב"ו. תודה לר' יוסי אביב"י על ההפניה למקורות אלו.
(6) יש להזכיר שרש"י זיהה את ה"תנשמת" עם טלפ"א כלומר חפרפרת הנכללת בסדרת אוכלי חרקים ולא באופן הסביר יותר שהיא המכרסם חולד.



 

מקורות עיקריים:

מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 105-106.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 163. 

לעיון נוסף:

ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 294-297, 290-292).

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר