האם יפתח היה חייב לקיים את נדרו?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה כז ע"ב
במשנה נאמר שאדם האומר על בהמה טמאה: "הרי זו עולה" – לא אמר כלום, כי בהמה טמאה לא יכולה להיות קרבן עולה, וב"הלכה ברורה" מובא שכך פוסק הרמב"ם: "אמר על בהמה טמאה וכיוצא בה מאסורי קרבן שאין קדושה חלה עליהן: הרי אלו עולה, לא אמר כלום."
יפתח הגלעדי נדר נדר ואמר (שופטים יא,לא): וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה. כידוע בסופו של דבר מי שיצא לקראתו הייתה בתו, ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש (בראשית רבה ס,ג) האם היה חייב יפתח לקיים את נדרו.
לדעת ריש לקיש יפתח לא היה חייב לקיים שום דבר, כפי שאומרת המשנה שהמקדיש בהמה טמאה לקרבן עולה לא אמר כלום וכמובן שגם מי שמקדיש אדם לקרבן זהו דבר חסר משמעות. אולם לדעת רבי יוחנן יפתח היה חייב לתת להקדש את השווי הכספי של בתו, ועל כך התפלאו האחרונים מדוע פוסק רבי יוחנן בניגוד למשנה.
החיד"א (ברכ"י יו"ד רנח,ז) מסביר שהסיבה היא משום שר' יוחנן פוסק על פי משנה אחרת בהתאם לכלל שאמר רבי מאיר: "אין אדם מוציא דבריו לבטלה". על פי שיטה זו בכל מצב שבו אדם נודר נדר אנו מניחים שלא התכוון לומר סתם דברים חסרי משמעות ולכן מפרשים את דבריו באופן שיהיו בעלי משמעות, וכך פוסק רבי יוחנן.
