מה ההבדל בין ספק הקדש לספק צדקה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות כב ע"א
במשנה מדובר על אדם שיש לו ספק האם מעל בהקדש. ישנה מחלוקת האם במצב כזה אדם צריך להביא קרבן ואם כן איזה קרבן, אך לכל הדעות הוא פטור מלשלם תשלום כל שהוא להקדש, כי גם רבי טרפון שמחייב בתשלום לא מחייב זאת אלא כדי לאפשר לו להביא קרבן, אבל חיוב תשלום מצד עצמו לא קיים, בהתאם לכלל הידוע בדיני ממונות: המוציא מחבירו עליו הראיה, כלומר שאדם שיש ספק האם הוא חייב כסף – אינו צריך לשלם מחמת הספק.
במצב של ספק ממון אמנם אדם לא צריך לשלם, אולם במצב של ספק איסור אז חל הכלל: ספיקא דאורייתא לחומרא. נמצא שבספק ממון פוסקים לקולא ואילו בספק איסור פוסקים לחומרא.
במסכת נדרים (ז,א) נחלקו הראשונים איך לדון מצב של ספק חיוב צדקה, האם כספק ממון או כספק איסור. הרמב"ן והרשב"א סוברים שספק צדקה נידון כספק איסור ולכן אדם חייב לשלם מחמת הספק. הרבה מפרשים הקשו על כך מהמשנה כאן שממנה עולה שמעיקר הדין אין אדם חייב לשלם ספק חוב להקדש, ומה ההבדל בין הקדש לצדקה?
הגרי"ד סולובייצ'יק (שיעורים, נדרים ג,ב) ועוד אחרונים ביארו שמכיוון שהחיוב לתת צדקה נובע מנדר, לכן יש לדון את הספק שלו כספק איסור ולא כספק ממון וחייב אדם לשלם אותו מחמת הספק ככל ספק של איסור דאורייתא, שהרי מדובר במצווה מן התורה לקיים את הנדר. לעומת זאת אדם שיש ספק אם מעל בהקדש, הרי שזהו ספק ממוני לכל דבר, וחל עליו הכלל הרגיל: המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן אינו צריך לשלם מחמת הספק.
