האם מחייבים אדם לצאת לעבוד?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות כז ע"ב
במשנה ובגמרא מדובר על קרבן עולה ויורד, שבו נתנה התורה אפשרות לאדם עני להביא קרבן זול יותר מאשר עשיר, כפי שנאמר (ויקרא ה,ז,יא): "ואם לא תגיע ידו די שה", וכן "ואם לא תשיג ידו". בתורת כהנים נאמר שגם אם חסרות לאדם כמה פרוטות כדי לקנות קרבן יקר הוא נחשב עני ויכול לקנות קרבן זול, ולא מחייבים אותו ללוות כסף או לעבוד כדי שירוויח כסף ויוכל להביא קרבן עשיר. בעל אור החיים זצ"ל מסביר שהסיבה לכך היא כי "חביבה מצוה בשעתה", לכן לא כדאי לחכות עד שישיג האדם כסף.
ב"בירור הלכה" למסכת כתובות מובאת מחלוקת הראשונים בקשר לחיוב של הבעל לפרנס ולזון את אשתו: לדעת רבינו אליהו אדם שאין לו כסף חייב להשכיר את עצמו ולעבוד כדי שיוכל לפרנס את אשתו. הוא מסתמך על הגמרא שם שבה נאמר לפי שיטה אחת שבעל שמסרב לזון את אשתו נקרא מורד. הוא מביא לכך ראיה גם מנוסח הכתובה, שבה מתחייב הבעל: "ואנא אפלח ואזון", כלומר: אני אעבוד ואזון את אשתי.
לעומת זאת ראשונים אחרים סבורים שאין לחייב אדם להשכיר את עצמו לעבודה, גם אם אין לו אמצעים לזון את אשתו. הם מבינים שנוסח הכתובה: "ואנא אפלח" מתייחס לעבודה בקרקע שבבעלותו, שאם יש לו קרקע הוא אכן חייב לעבוד, אולם אי אפשר לחייב אותו להיות כפוף למעסיק אחר. כיוצא בזה לא מחייבים אדם שלוה כסף לצאת לעבוד כדי שיוכל לשלם את חובו.
