אין כוחות מאגיים בחפצים מקודשים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
מעילה ה ע"א
בגמרא נזכר הדין הייחודי לדם של קרבן חטאת, כפי שנאמר (ויקרא ו,כ): "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ", כלומר דם של קרבן חטאת שניתז על בגד – צריך לכבס את הבגד בתוך בית המקדש ואסור להוציא אותו משם ולכבס אותו בחוץ.
החיוב הזה לכבס את הבגד בתוך המקדש חל דווקא אם הדם שניתז עדיין לא נזרק על המזבח, כלומר שעדיין לא נעשתה מצוותו, אולם לאחר שהתקיימה המצווה בדם, אזי גם אם ניתז ממנו על בגד אין בזה כל חיוב מיוחד, בדומה לכלל: "אין לך דבר שנעשתה מצוותו ומועלין בו" (כריתות ו,א).
הרש"ר הירש זצ"ל כותב שמעניין זה ניתן ללמוד דבר עקרוני:
"קדושה מצויה בחפץ, רק כל עוד הוא אמצעי למצוה העתידה להיעשות. אך משנעשתה מצותו, בטלה קדושתו. כך מתנגדת היהדות לאמונות הבל של אליליות מיסטית, התולה כוחות מאגיים בחפצים מקודשים. חפצים אלה הם אמצעים בשירותו של רעיון - ורק רעיון זה בלבד הוא קדוש; ורק כל עוד הם עומדים לבטא רעיון זה, הרי הם נוטלים חלק בקדושתו. אך אין הקדושה העוברת אליהם חומרית - ואין היא דבקה בהם עולמית. עם זאת, יש להימנע גם מקיצוניות שניה: אין לעשות מעשה, הנראה כזלזול באותה מטרת מצוה, שהחפץ עמד בשירותה. משום כך אמרו: "תשמישי קדושה נגנזין", ואף תשמישי מצוה אינן נזרקין".
