מדוע הוראה בפני רבו חמורה כל כך?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
מעילה יז ע"ב
בגמרא מסופר שרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר ברבי יוסי הלכו לרומי כדי לבטל גזרות נגד עם ישראל. רבי שמעון בר יוחאי העניש את רבי אלעזר משום שהורה הלכה בפני רבו, זאת למרות שהתחייב לרבי יוסי לפני שיצאו לדרך שיחזיר את בנו לשלום. נשאלת השאלה: מדוע לא מחל רבי שמעון על כבודו? מדוע כל כך הקפיד עד כדי כך שהעניש את רבי אלעזר בגלל שהורה הלכה בפניו?
בביאורי האגדות של מכון הלכה ברורה מובא הסבר לדבר בשמו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל:
"נראה שעונשו של המורה הלכה בפני רבו חמור, משום שאין זה משום כבוד הרב בלבד, אלא שהוא מבטל את מעלת ה"זקנים", שיש לכלל ישראל, וכמו שאמר ר' עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יא, ח), שרק כשישראל נשמעים לזקנים, נחשב שיש להם זקנים. אבל כשכל אחד מורה הלכה לעצמו - בטל כח השפעת הרב, וע"י כך מאבדים כלל ישראל את זקניהם, ויבואו לידי "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד", ואז אין, ח"ו, לישראל קיום. לכן אין לרב למחול למי שהורה הלכה בפניו, כיוון שאין העונש משום כבודו, אלא משום קיום ישראל".
