מה פשר הביטוי הנדיר "בת משולחת"?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה סט ע"ב
אישה שהתגרשה והתחתנה (או התקדשה) עם איש אחר – נאסרה לבעלה הראשון. הטעם המפורסם של איסור זה הוא עניין ציבורי, כמו שנאמר (דברים כד,ד): "וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ", וכן בירמיהו (ג,א): "לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא", וכן מבאר הרמב"ן (בפירושו לתורה): "וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ - כי זה סבה לחטאים גדולים".
אכן, ייתכן שיש עוד טעם פרטי לאיסור הזה: ברית הנישואין שבין הבעל לאישה צריכה להיות כך שהיא תהיה באופן של "מקודשת לי, כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי... מיוחדת לי ומזומנת לי" (תוספות קידושין ב,ב). אם הבעל שילח את אשתו והיא התקדשה לאדם אחר, הרי זהו חילול הברית שהייתה לו איתה באופן בלתי הפיך, ולכן אסור לו לשוב לקחתה, כי לעולם היא לא תוכל "להיות לו לאשה" (כלשון הפסוק), ונישואין כאלו שאין להם אפילו פוטנציאל של "להיות לו לאשה" אין בהם ממש (אין להשוות זאת לנישואין שניים ואכמ"ל). אולי בגלל הצד הזה של האיסור נזכר בגמרא ביטוי לא שכיח: "בת משולחת", הבת שנולדה מנישואין כאלו של איש עם אשה שהייתה אשתו וכבר שלח פעם אחת והתחתנה עם אחר וחזרה אליו באיסור. הספק בגמרא הוא שמא בגלל חילול ברית הנישואין הבת הזו אסורה לכהן, אכן המסקנה היא שהיא מותרת.
