עבירות שאין אדם ניצול מהן / בבא בתרא קסד ע"ב

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו מביאה הערה שהעיר רבי לרבי שמעון בנו על שלא הקפיד בענייני לשון הרע. הגמרא מבארת שרבי שמעון ברבי לא סיפר לשון הרע ממש, אלא שלא הקפיד על ההלכה שאל לאדם לספר אפילו בטובתו של חברו, שמתוך שמספרים בשבחו, יבואו לספר בגנותו. מתוך כך מביאה הגמרא מימרה ידועה ומפורסמת:

"אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע".

המילים "שלש עבירות" מזכירות שלוש עבירות אחרות – שלוש העבירות החמורות שאינן נדחות מפני פיקוח נפש: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ונראה ששלוש העבירות הנזכרות במימרה מקבילות לשלוש העבירות החמורות. הרהור עבירה קשור ישירות לגילוי עריות, שהרי מדובר באותו נושא בדיוק. נוסף על כך, כידוע, "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח ע"ב), כלומר פגיעה חברתית בזולת שקולה לרצח, ומכאן הקשר שבין לשון הרע ובין שפיכות דמים.

אשר לעיון תפילה, נחלקו הראשונים מה טיבה של עברה זו. לדעת הרשב"ם, המעיין בתפילתו הוא מי שמייחל שהתפילה תתקיים. תקווה כזו עלולה להזיק: פעמים שאין התפילה נענית, והאכזבה עלולה לפגוע בעבודת ה' של האדם, שאיננו בקי בחשבונותיו של מקום.

התוספות, הרמב"ן ורוב הראשונים חלקו על הרשב"ם, וביארו עבירה זו אחרת. וזה לשון התוספות:

"ונראה לרבי דעיון תפלה שהוא רע, שאינם מכוונים תפלתם... ומזה אין אדם ניצול בכל יום, שאין שום אדם יכול לכוין בתפלתו היטב".

התוספות והרמב"ן מוכיחים את דבריהם מעדותו המדהימה של רב מתניה (ירושלמי ברכות ב, ד) כי בעת התפילה הוא שקוע בעניינים אחרים (ואף אם נלמד עליו זכות שטרוד בתלמודו) עד כדי כך שאת הכריעה של ברכת מודים גופו מבצע מאליו, מבלי דעת.

על פי דרכם של התוספות נוכל לבאר את הקשר שבין עיון תפילה לעבודה זרה. עבודה זרה היא פנייה לכוחות הטומאה שבעולם והזנחה ח"ו של הקב"ה. המתפלל עומד לפני ה', ולכן מחשבותיו אמורות להתרכז במלכו של עולם. אם כן, היסח הדעת מן התפילה הוא בעצם היסח הדעת מן הקב"ה, וזהו הצעד הראשון בדרך לעבודה זרה.

כמובן, שתי השלישיות שונות לחלוטין בחומרתן. שלוש העבירות החמורות הן עבירות שאסור לאדם לעשותן אפילו פעם אחת בימי חייו, וכאמור, הוא אף חייב למסור את נפשו כדי להימנע מהן. לעומתן, שלוש העבירות שבסוגייתנו הן עבירות ש"אין אדם ניצול מהן בכל יום".

דומני שחז"ל מלמדים אותנו כאן לקח חשוב. אדם חייב לייחד תשומת לב רבה וזהירות יתרה אפילו לפרטים השוליים ביותר בחייו – למחשבות. שמא יאמר אדם: וכי מה יכולה לגרום מחשבה רעה אחת ויחידה, שבן רגע הייתה ובן רגע איננה? משיבים חז"ל: כל מחשבה וכל הרהור עשויים להיות שורש לעבירות החמורות ביותר, ולכן יש להתייחס אליהם בכובד ראש, מתוך דבקות בהקב"ה ומסירות לתורתו.