טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

האי נרקום דגינוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים – נרקיס

"אמר רב משרשיא: האי נרקום דגינוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים, דדברא בורא עשבי בשמים. אמר רב ששת: הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים. אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב).   

פירוש: רב משרשיא אמר: האי נרקום דגינוניתא [זה נרקיס הגינה] מברכין עלויה [עליו] "בורא עצי בשמים", ועל דדברא [הגדל בשדה] ואינו דומה למין התרבותי מברכים "בורא עשבי בשמים". אמר רב ששת: הני סיגלי [אלה הסיגלים] שהם עשבי ריח, מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עשבי בשמים". אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא [מי שמריח באתרוג או בחבוש] אומר: "ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: נרקיס מצוי           שם באנגלית: Common Narcissus           שם מדעי: Narcissus tazetta

שם נרדף במקורות: נרקום           שמות בשפות אחרות: ערבית: נַרֱגִ'ס שַאאֶע


הנושא המרכזי: מהו נרקום?


מדברי רב משרשיא לא ניתן להסיק מהו ה"נרקום" אך ניתן ללמוד מהם שהמדובר בצמח בושם מעוצה בעל שני מופעים או תת-מינים. מופע אחד הוא צמח בר והשני הוא צמח תרבות. רש"י בסוגייתנו פירש: "נרקום - חבצלת השרון, בהלכות גדולות. דגינוניתא - הגדל בגינה". רש"י מפרש בעקבות הבה"ג (סי' א, ברכות, פ"ו עמ' ע"ג). זיהוי הנרקום עם החבצלת לא מקדם אותנו בהרבה משום שגם זיהויה מסופק. רש"י בשיר השירים (ב א') פירש: "חבצלת - היא שושנה. שושנת עמקים - נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד שאין כח החמה שולט שם". במדרש שיר השירים רבה (וילנא, ב ג') מובאת דעה שחבצלת ושושנה הם מין אחד בשלבי גידול שונים: "רבי יודן ורבי אליעזר, רבי יודן אמר אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, חבצלת ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה וכו'". השבעים זיהו את השושנה עם החבצלת ותירגמו בשניהם krinon כדעתו של רבי יודן במדרש שיר השירים. Krinon מתורגם לפרח באופן כללי או לצמח שושן צחור (תמונה 1). ייתכן ומכאן הזיהוי של ה"יש אומרים" שמביא רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב): "ונרקום דגנוניתא פירש בערוך דתרגום חבצלת השרון נרקום ויש אומרים אותו שקורין לילו"י בלעז ויש בכל אחד ואחד ששה עלים לבנים". Lilium candidum הוא השושן הצחור ואכן הוא בעל 6 עלי כותרת לבנים (על השושנה קראו במאמר "שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה"). בישעיהו (לה א') נאמר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". יונתן מתרגם: "יֶחְדוּן דְיַתְבִין בְּמַדְבְּרָא בְּאַרְעָא צִיחַיָא וְיִבְעוּן דְשָׁרָן בְּמֵישְׁרָא וְיִזְהֲרוּן כְּשׁוֹשַׁנְיָא".

התרגום הארמי לשיר השירים פירש "חבצלת השרון": "נרקיס רענן מגן עדן". גאוני בבל זיהו את חבצלת השרון עם הנרגיס הוא הנרקיס בערבית (תמונה 2). הערוך (ערך "נרקם") כתב: "... אני חבצלת תרגום אנא מתילא לנרקם רטיב דמן גינתא דעדן". בספר "כפתור ופרח" (נ"ו) אנו מוצאים: "ונרקיס פי' רבינו האיי גאון נרגיס, ונרקיס הוא תרגום חבצלת השרון. וכן הר"ם כתב בספר אהבה (ברכות פ"ט ה"ו), נרגיס בגימ"ל, וכן הוא בלשון ערבי וכו'". מתקבלת, אם כן, זהות בין חבצלת השרון – נרגיס – נרקום ונרקיס. ח. י קאהוט גרס "נרקיס" במקום "נרקום". הוא ציטט את רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" שסבר שמקור השם הוא בלשון יון ורומא. הנרקיס נקרא ביוונית Νάρκισσος (Nárkissos), בלטינית Narcissus ןבערבית نرجس (narjus). ב"מוסף הערוך" הוא מעיר שבמין זה יש גם בעלי צבע "ירוק" ובעל "ריח טוב". לאור כך ש"ירוק" מתפרש בלשוננו כצהוב הרי שאכן קיים גם מופע צהוב (תמונה 3).

רב משרשיא התייחס לשני טיפוסים של נרקיס. "נרקיס גן" שמברכים על ריחו "בורא עצי בשמים" ו"נרקיס שדה" שמברכים עליו "בורא עצי בשמים". ה"שיטה מקובצת" מבחין בין שני הצמחים על פי מבנה הגבעולים: "נרקום דגינוניתא. פירוש עשבים בעלי ריח והם קשים מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. דדברא. שהן רכים בורא עשבי בשמים. אבל בפרחים בין בשל אילן בין בשל עשבים בכולהו מברכין בריחן ברוך שנתן ריח טוב בפירות כדכתיבנא לעיל". הסבר נוסף מובא ב"בית יוסף" (או"ח סי' רטז ט'): "... והרשב"א בתשובה (ח"א סי' שצט) כתב דטעמא דמפלגינן בין גינוניתא לדדברא בברכה משום דגינוניתא נעבד ומשקין אותו וגדל ומתקיים אף על פי שעצו מתייבש, אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו". לדעת ע. לעף ההבדלים נובעים מכך שהמגדלים הכירו את הנרקיס התרבותי והיו מודעים לעובדת היותו רב-שנתי ולכן נחשב "עץ" לענין ברכה. בניגוד לכך לא הכירו את "נרקיס השדה" וחשבו שהוא חד-שנתי. לענ"ד קשה לקבל את הסבר זה משום שאין קושי להבחין בהתנהגות הרב-שנתית של הנרקיס גם כאשר הוא צמח בר. ייתכן והכוונה למין חד-שנתי הדומה לנרקיס.

לפירושו של רב נטרונאי גאון היה לנרקיס שימוש מעניין כצמח בושם. במסכת שבת (נ ע"ב) נאמר: "אמר רב הונא: האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה שריא, ואי לאו אסיר". מפרש רש"י: "סליקוסתא - עשב שהוא נאה למראה ולהריח, וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו, ונותנו לפני שרים, וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו, ואי מבעוד יום דצה לתוך העפר ושלפה והדר דצה שפיר דמי ליטלה למחר ולהחזירה, שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום, ואינו מזיז עפר". בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סי' תל"ח-תל"ט) אנו מוצאים: "סליקוסתא (שבת נ ע"ב): אגודה של נרקיס היא וכו'". שימוש זה אכן אפשרי בנרקיסים משום שיש להם עמודי תפרחת ארוכים וקשיחים יחסית.
 

תמונה 1.  שושן צחור		תמונה 2. נרקיס מצוי

תמונה 3. נרקיס מצוי          צילם: Martin Hirtreiter		תמונה 4. סיתוונית

 
הרחבה

בדומה לשושנה הוצעו לחבצלת זיהויים רבים. רמז לזהותה ניתן לקבל מהפסוק בישעיהו המשתמש בחבצלת כסמל לפריחה. ייתכן ו"חבצלת השרון" היא אחד ממיני החבצלות. היו שחשבו שחבצלת הוא שם כללי לפרח. עקילס תירגם anthos כלומר ציץ בדומה לתרגומו בפסוק בישעיהו (מ ח'): "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם". ייתכן והרד"ק שפירש שהחבצלת היא וורד התכוון לוורד במשמעותו הרחבה כלומר "פרח" (ראו למשל את אזכור הוורדים בסנה – "שוכן בסנה עושה לו דין").

החוקר ע. לעף מציע לזהות את החבצלת עם הסתוונית (תמונה 4) על בסיס אטימולוגי. לדעתו מקור השם חבצלת הוא "חצי בצל" דבר ההולם את מבנה פקעת הסתוונית הנראית כחצויה. היא מונחת בצידו האחד של עמוד הפריחה הבוקע ממנה במקום העמדה המרכזית המקובלת בצמחי בצל ופקעת. לעף מצדד בזיהוי החבצלת עם סתוונית היורה שפרחיה הסגולים יוצרים מרבד המכסה שטחים נרחבים עם רדת הגשמים הראשונים. י. פליקס לא מקבל את דעתו של לעף משום שסתוונית היורה היא פרח צנוע ואינה ריחנית. מין זה נפוץ בכל הארץ ואין לקרוא לה חבצלת השרון. פליקס מעלה כאפשרות מיני סתווניות אחרים בעלי פרחים גדולים יותר המצטיינים בפריחתם בסוף הקיץ כאשר האדמה צחיחה ומצפה לגשם. בערבית הם נקראים "בשרת אל-מטר" כלומר מבשרי הגשם. מאידך ברור שמינים אלו הגדלים באזורי הארץ האחרים אינם נקראים "חבצלת השרון". 

פליקס מציע כאפשרות לזיהוי חבצלת השרון את הצמח חבצלת החוף (תמונה 5). לצמח זה פרחים גדולים וריחניים והוא פורח בסוף הקיץ ומכסה שטחים נרחבים של אזורי חולות שוממים. פריחתו בולטת מאד על רקע הנוף החולי השומם. צמח זה מתאים לסמל את הפרחת השממה. הקושי בזיהוי זה הוא כי הנוף המתואר בשיר השירים הוא של האביב ולא סוף הקיץ. זיהוי נוסף שהוצע הוא הצבעוני ובמיוחד צבעוני השרון (תמונה 6). לצמח בצל זה פרח גדול בצבע אש. לדעתו ייתכן ו"חבצלת" הוא "חד-בצלת" על שם הפרח היחיד הבוקע מהבצל. מין זה מכסה שטחים נרחבים בשרון והשפלה.
 

תמונה 5.  חבצלת החוף		תמונה 6. צבעוני השרון       צילם: Gideon Pisanty

מקור עיקרי:

י. פליקס, עולם הצומח המקראי, הוצאת מסדה, רמת גן, 1976 (עמ' 242-243). 

לעיון נוסף:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 199-200).


  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.