|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
תמונה 1. סנונית רפתות. צילם: משה חובב | תמונה 2. סנונית רפתות - מוחזקת ביד |
תמונה 3. טסית מקור: | תמונה 4. סנונית מערות צילם: Agustín Povedano |
תמונה 5. סיס חומות צילם: pau.artigas |
תמונה 6. סיס חומות - האכלה צילם: J.M.Garg |
תמונה 7. סנונית רפתות - גוזלים בפתח הקן צילם: Mario Modesto Mata
לעיל הצעתי לזהות את הסנונית השחורה כסיס חומות בגלל גחונו השחור והדמיון לסנונית. הצעה זו נתמכת בעובדה שהגמרא מתארת סנונית בעלת גחון שחור, למרות שבאזורנו אין סנונית כזו. יתר על כן, השם סיס לא מופיע בספרות חז"ל חרף העובדה שמדובר במין בולט מאד וכנראה משום שהוא נכלל בין הסנוניות. בניגוד לכך במקרא מופיע העוף "סיס" פעם אחת ועל פי חלק מהמפרשים פעמיים. בירמיהו (ח ז') נאמר: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'". הפסוק מונה מיני ציפורים נודדות המגיעות לארץ במועד קבוע. הסיסים וגם הסנוניות כמו גם התור המצוי הם מינים מקייצים (מגיעים לקראת הקיץ ודוגרים בארץ) ואילו החסידה והעגור הם מינים המגיעים אלינו לקראת החורף. השם סיס הוא אונומטופאי הדומה לקריאה סי-סי שמשמיעים הסיסים במעופם. על פי טריסטראם הסיס נקרא בשם זה גם בערבית (היום נקרא הסיס סַמַאמַה עַאדִיַּה).
המקום השני שבו ייתכן ומופיע הסיס הוא בפסוק "כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה וכו'" (ישעיהו, לח י"ד). הביטויים "אצפצף" ו"אהגה כיונה" רומזים על האפשרות שמדובר בשני מיני עופות ואכן כך פירש הרד"ק (ישעיהו, שם): "כסוס עגור - חסר וי"ו השמוש, ופירוש כסוס ועגור, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם, וסוס הוא עוף, והוא נכתב בירמיה ותור וסיס ועגור, ותרגם יונתן וכורכיא, ובדברי רבותינו ז"ל קם ריש לקיש וצוח ככרוכיא, ופירש רש"י שהוא גרוא"ה בלע"ז, ועגור, תרגם יונתן וסנוניתא והוא סנונית הנזכר בדברי רז"ל, ופירוש רבינו האיי כטאף בערבי והוא שקורין ארונד"א, אבל בכאן תרגם יונתן כסוס עגור בענין אחר כמשמעו כמו סוס ורוכבו כסוסיא דאחיד ומנציף כן נצפית, תרגם עגור כענין צפצוף, וענין מנציף כמו הפוך בדברי רז"ל סוס שצנף, אמר אני בחליי אצפצף כמו העופות המצפצפים ואהגה כמו היונה והוא נהימות החולה בחליו". בתרגום יונתן אנו מוצאים: "כְּסוּסְיָא דַאֲחִיד וּמְנַצֵיף כֵּן נְצֵיפַת וְנַהֲמֵית כְּיוֹנָה וכו'" כלומר שאין מדובר בשני מיני עופות (סיס ועגור) אלא ב"סוס כלוא". גם רש"י מציין שני פירושים מהם עולה שאין מדובר במיני עופות: "כסוס עגור - כמו כסוס ועגור, (ד"א) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת"י כסוסיא דאחיד ומנציף".
נראה שהמפרשים הבחינו בין הסיס או הסוס בפסוקים בירמיהו וישעיהו בגלל שינויי גירסה. בניגוד לפירושו בישעיהו הרי שבירמיהו תירגם יונתן: "אַף חִוָרִיתָא בִּשְׁמַיָא יָדְעָא זִמְנָהָא וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכַיָא וּסְנוּנִיתָא נַטְרִין יַת עִדַן מֵיַעלְהוֹן וכו'". בדרך זו פירש גם רש"י: "תור וסיס ועגור - ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא"ה בלעז סנונית ארונדיל"א בלעז". על פי פירוש זה ה"עגור" הוא סנונית ו"סיס" הוא עגור. הרד"ק (ירמיהו, שם) פירש: "ועגור - תרגם יונתן וסנוניתא ובדברי רבותינו ז"ל אימת סנונית על הנשר ופי' רבינו האי קטא"ף בערבי והוא הדרור שקורין בלע"ז רונדינ"א. ויש מפרשים הוא העוף המצפצף מלות מעטות כלשון בני אדם כשמלמדין אותו גיי"ט בלע"ז". בתרגום השבעים מזוהה הסיס כסנונית (בירמיהו סנונית בר). הוולגטה פירש בישעיהו גוזלי סנונית ובירמיהו סנונית.
בשורות הבאות אציג חלק מהמקורות העוסקים בשאלת כשרות הסנונית. ככלל ניתן לראות שהנטייה היא לאסור את כל הסנוניות למרות שייתכן ומלכתחילה לפחות הסנונית הלבנה (כנראה סנונית הבתים והטסית) מותרת באכילה. בשורות הבאות אצטט את דברי חלק מהאוסרים:
"סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה. ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בהן היתר אף בכריסה לבנה" (הרשב"א, תורת הבית הקצר, בית ג שער א דף סה ע"ב).
"סנונית הדרה בבתים אם כרסה לבן טהורה ובכלל צפור היא וכשרה לטהרת מצורע, ואם כרסה ירוק או של צבעים טמאה ומנהג פשוט לאסור את כולן" (המאירי, חולין, סב ע"א).
"מסקינן בגמרא (סב.) דסנונית לבנה אי ירוקא כריסה אסירא ואי חיורא כריסה שריא. וכתב הרשב"א בתורת הבית (קצר שם) סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בה היתר אף בכריסה לבנה. וגם רבינו ירוחם (שם) כתב סנונית הדרה בבתים טהורה והוא שכריסה לבנה והיא הגולונדרינ"א והעם נהגו בה איסור" (בית יוסף, יו"ד סימן פ"ב).
ב"כף החיים" (סי' פב ס"ק כ"ז) מובאת הסתייגות מהאיסור הגורף לאכול סנוניות: ""... ומיהו בכריסה לבנה לרפואה שרי אף בחולי שאין בו סכנה כיון דמדינא דגמ' שרייא ולא אסיר אלא ממנהג ובמקום רפואה יש להקל וכו'".
התמונה העולה מעיון במקורות הדנים בסנונית כשלעצמה פשוטה למדי ומניבה פסיקה חד משמעית. מאידך גיסא אנו מוצאים פולמוס סוער ביחס לכשרות הדרור ויש אף האוסרים אותו כפועל יוצא מהאמור לגבי הסנונית. לענ"ד לפחות חלק מאי ההסכמות בין הפוסקים נובע מהמחשבה שקיימת זהות מוחלטת בין ה"דרור" לבין הסנונית ומכאן צצה הסתירה בין המקורות המכשירים אותו לבין דברי הסוגייה בחולין. למשל הרד"ק (ערך "דרר") פירש: "... כדרור לעוף. שם עוף טמא והוא שקורין בלעז אירונד"לא ולפיכך נקראת דרור לפי שהיא מקננת בבתים מבלי פחד כאילו היא חפשית מבני אדם שלא ילכדוה". גם רבי חיים ויטל כתב: "גולנדרינא הנקרא בלה"ק צפור דרור' (שער רוח הקודש, ירושלים תרע"ב, ו ע"א).
אכן יש המיישבים את הסתירה בכך שקיימים כמה מיני דרור ביניהם טהורים וטמאים. הרד"ק עצמו פירש את הפסוק בתהילים (פד ד') "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וכו'" כאשר הוא מזהה, כנראה, את הדרור כעוף טהור: "... וצפור ודרור הוא משל על כנסת ישראל שהיו באים לחוג שלש רגלים בבית המקדש ומקריבין קרבנותיהם וכו'"(6). בפרי חדש (או"ח, סי' תצ"ז) אנו מוצאים "... ואין צורך להאריך בזה אלא העיקר דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ואינו שם מין וכו'". הצעה זו תומכת בדברינו במאמר "משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו" שבו הוכחנו שמחלק מהמקורות משתמע שה"דרור" איננו סנונית אלא דרור הבית.
ויכוח נוקב בשאלת כשרות הסנונית שנבע מזיהויה עם ה"דרור" נפתח בדברי המהרי"ק (סי' קנ"ח):
"ואשר שאלת אם צפור דרור עוף טהור לא ביררת על מי שאלת האם על אותם הדרים בבית ... הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים כדכתב לעיל מההיא דשבת וי"ט וכן פרש"י לעיל מינה בהדיא גבי סנונית לבנה דהיינו ארונד"יו בלע"ז וכן אנו קורין בלשונינו בלשון צרפת לאותו העוף הדר בבית ארונדייל"א והרי לך שהיא אסורא לכ"ע. ואפילו בירקתי שיש להתירן יותר כדמשמע התם מסיק שם דהלכתא כר"א דאסר וגרסינן נמי בע"ז בפ"ב (דף לח) גבי כוספי' של גוים איזה היא יורה קטנה כל שאין ראש צפור דרור יכול לכנוס בתוכה ופי' שם רש"י דאין לך חתיכות איסור קטנה מזו משמע שהיא חתיכות איסור מדשער בה. אמנם בלבנה ממש משמע התם דשריא לא מיבעיא ללישנא קמא דאומר דבחוורתי כ"ע לא פליגי דשרי' כו' אלא אפי' למר זוטרא דאמר דבחוורתי פליגי אפ"ה מסיק דהלכתא כרבנן דשרו ואפ"ה נראה שאין לסמוך על זה להתיר אפילו כריסה לבן שהרי מצאתי כתוב בפסוק אחד אחרון וז"ל סנונית הדרה בבית אסורה ואם כריסה לבן מותרת וכתב הרב רשב"א במקומות הללו לא ראינו מי שנהג בהם היתר אף בכרס לבן ונראה שנהגו כן מפני שאסורה והמותרת נראין מין אחד ויבאו העולם לטעות ועוד שהוא שכן עם הטמאים ונדמה לה ואסור עכ"ל והרי לך דגברא רבא כהרשב"א אוסר אף בכריסה לבן ומי יקל ראשו באסור של תורה להתיר במקום שהרשב"א אוסר וגם לא מצינו פוסק שיחלוק עליו רק מ"ש הפוסק הזה דאם כריס' לבן מותרת ומ"מ מביא דברי הרשב"א ואינו סותר את דבריו אלא נראה שמודה לו להחמיר אלא שלפי פשט ההל' היא מותרת ולפשט ההלכה הוא שכ"כ דכריסה לבן שריא".
הט"ז (יו"ד, סי' פב סק"ז) מקשה על המהרי"ק וטוען שדבריו סותרים את המשנה בנגעים (פי"ד מ"א-ה):
"... ויותר מזה נפלאתי על מהרי"ק תמיה שנייה שהוא כתב להיפוך דצפור דרור הוא עוף טמא בשורש קצ"ח וז"ל ואשר שאלת אם צפור דרור הוא עוף טהור לא ביררת על מה שאלת אם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור וכדאמר ר"פ אין צדין למה נקרא שמה צפור דרור כו' ואותה ודאי טמאה היא דגרסי' בפא"ט גבי סנונית לבנה כו' (ואותה) עד לאפוקי אוכמתי כו' ופרש"י לאפוקי אוכמתי דבתי הגדלות ודרות בקירות בית ושחורות הם עכ"ל ... ותימה רבה על גדול הדור כזה שלא ידע דצפור דרור הוא טהור מן המשנה דפי"ד דנגעים שזכרתי גם התוספות שזכרתי לא ידע אותם באותה תשובה וראיותיו שהביא מלשון רש"י שכתב גבי סנונית שחורה שדרה בקירות הבתים דהיינו צפור דרור דהא איהי פסולה למצורע כיון שטמאה היא כמ"ש הוא עצמו ובמצורע מפורש בפסוק טהורות אלא ודאי שאין זה כלל צפור דרור וכו'".
להגנת המהרי"ק יוצא הש"ך בספרו "נקודות הכסף" (שם) בלשון חריפה שאיננה מקובלת בימינו:
"... ומ"ש ויותר נפלאתי על מהר"ק תמיה שניה וכו' חשב למהרי"ק לנקלה כאחד מן הטועים וחשד בכשרים ונלקה בגופו דודאי לא נעלם ממהרי"ק מתניתין דנגעים אלא דחולק בזה אהתוספות וס"ל דאיכא נמי דרור בטמאים כמו שהוכיח בארוכה הרמב"ן בפירוש התורה פרשת מצורע ע"ש שהאריך בזה גם במסקנת דבריו שם כתב ומה שאמרו בתורת כהנים לא טמאות מפני שיש אף בטמאות מינים שהם דרור כגון הסנונית לר' אליעזר כו' ע"ש: והיינו דכתב מהרי"ק לא ביררת על מה שאלתך האם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור וכדקאמר ר"פ א"צ למה נקרא שמה צפור דרור ואותם ודאי טמאה היא כו' דגרסינן בפרק טריפות גבי סנונית לבנה כו' עכ"ל. רצה לומר דודאי איכא צפור דרור טהורה אלא על אותו צפור דרור ששאלת טמאה היא וכדגרסינן בפרק אלו טריפות גבי סנונית לבנה כו' וס"ל למהרי"ק כהרמב"ן ואם כן כל מה שתמה על מהרי"ק אינו כלום ובפרט מ"ש מההיא דאם כן במחילה מכבודו שלא עיין שם כלל. דהא באין צדין פשוט שם דמיירי בטהורות ויש בהם אוכל נפש ואפילו הכי אסור בצידה כו' כהפוך הוא דמהרי"ק עיין שפיר והוא עיין ושגג בפשט הש"ס וכו'".
(1) במאמר זה כאשר השם "דרור" מסומן במרכאות הכוונה לשם המופיע במקורות ולא למין הביולוגי דרור הבית. על משמעות השם "דרור" ראו במאמר .
(2) בספר העיטור (שער ב', הלכות שחיטה דף מ"ה טור ב'): "... סנונית לבנה אורונדיל"ה וכו'".
(3) ב"אוצר לעזי רש"י".
(4) הרב א. בן דוד ב"שיחת חולין" מתאר את הסנונית השחורה כמי שבונה את קינה בפינות הבית סמוך לתקרה מפירורי בוץ. תאור זה הולם את הסנוניות (תמונה 7) ואילו הסיס בונה את קיניו בתוך סדקים בקירות הבית מעצמים (נוצות, קש וכד') שאותם הוא מלקט בתעופה ומדביק בעזרת רוקו (תמונה 6). ייתכן, אם כן, שגם רש"י התכוון לסיס ולכן כתב: "הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן".
(5) המהרי"ק מביא את פירוש רש"י וכתב: "הרי לך שפירש שהגדולות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים". תאור זה מתאים לעובדה שהסיסים גדולים מהסנוניות.
(6) מפרש כאן הרד"ק: "וצפור הוא עוף קטן וקורין לו בלע"ז פשרא, וזָכַר דרור ידוע שמנהגו לקנן בבתים לעולם, לפיכך נקרא דרור שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם". הרב א. בן דוד הוכיח מהלע"ז פשרא שהרד"ק סבר ש"הדרור" הוא דרור הבית (השם הלטיני של הדרור הוא Passer ובאיטלקית הוא נקרא passero). לצורך זה אחד הרב בן דוד את השמות "צפור" ו"דרור" לשם משותף "צפור דרור". לאמיתו של דבר ה"צפור" וה"דרור" מופיעים כשמות נרדפים ואם כן ייתכן ו"פשרא" היא ה"צפור" וה"דרור" הוא הסנונית כפי שפירש ב"ספר השורשים".
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 295-298, 333-339).
הרב א. בן דוד, שיחת חולין, עמ' תכ"ה.
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 142-144).
לעיון נוסף:
"גם צפור מצאה בית" – מצגת בעריכת חנוך פלסר – על זיקת הסנוניות למקומות מקודשים.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 69-87).
'הסיסים חזרו לכותל' באתר כיפה.
ח. מויאל וא. האן, סיס חומות – מסמליה של ה"עיר הלבנה", טבע הדברים
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.