מים גנובים ימתקו
הרב דב קדרון
נדרים צא ע"ב
בסוף המסכת מובא הפסוק מספר משלי (ט, יז): "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ".
רבי חיים מטשרנוביץ זצ"ל (באר מים חיים שמות פרשת משפטים) כותב על זה ש"הבערת אש החשק והתאווה והחמדה עד כלות הנפש שיש לעוברי עבירה, זה לא ימצא כלל בתאוות ההיתר", כי היצר הרע הבוער בתוך האדם נותן לו כוחות גדולים יותר ממה שיכול לתת לו היצר הטוב.
על פי זה הוא ביאר את דבריו של דוד המלך ע"ה לגבי חטאו עם בת שבע (תהלים נא, ה): "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד". וזה לכאורה תמוה, וכי לא היה דוד המלך מאמין שהקב"ה מוחל וסולח הוא, והרי כל אדם מצווה לא להיות אכזרי ולמחול למי שמבקש ממנו סליחה, ומכל שכן בבורא עולם ברוך הוא שצריך כל יהודי להאמין כי מלך מוחל וסולח הוא.
אלא, דוד המלך ע"ה, אף שהיה אב החסידים והיה עובד לה' יתברך תמיד ברוב אהבה וחמדה עזה, מכל מקום הנה בשעת המעשה של חטאו עם בת שבע ראה אצלו תאוה וחמדה בלבת אש שלהבת שלא ראה כמוהו מיום היותו על האדמה, וכראות דוד חשוקה וחמדה הזו, הׅתְאַוָה להיות לו כזה בבית המלך, שיהיה לו אש תבערת חשוקת חמדה עזה בלבת אש כזה לעבודת שמו יתברך, שהוא מקור כל התענוגים והחמדות. ולכן אמר "וחטאתי נגדי תמיד", שתמיד היה לזיכרון בין עיניו תשוקת אש בוערת התאווה הלז שהיה לו אז, בכדי לעבוד עמה עבודת ה'.
