טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא – דיונון ענק
"רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, ודמיין עייניה כתרי סיהרי, ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי דסורא" (בבא בתרא, עד ע"ב).
פירוש: רבי יוחנן משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא [וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים], ודמיין עייניה כתרי סיהרי [והיו עיניו דומות כשני ירחים], ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי [ויצאו מים משני הזימים שלו כשני הנהרות] שבסורא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: דיונון ענק שם באנגלית: Giant Squid שם מדעי: Architeuthis dux
הנושא המרכזי: מהו ה"דג" בעל העיניים הגדולות?
רבים עסקו בפרשנות מאמרי חז"ל תמוהים ובמיוחד במאמרים הנקראים בשם הכללי "אגדות רבה בר בר חנה". בספרים ובמרשתת ניתן למצוא סקירות המתארות שיטות פרשנות כלליות ופירושים לאגדות (ראו למשל סקירה במאמר הזה). באופן כללי ניתן לחלק את הגישות השונות של המפרשים לכאלו שקיבלו את התיאורים כפשטם וכאמת מופלאה אך ריאלית. למשל בחידושי הגאונים על עין יעקב נאמר:
"אני בתומי אלך. ואומר הנך רואה שכל החכמים הנ"ל האף אמנם שאפשר קרוב לודאי שלא קראו בספרי חכמי הטבע המחוברים בענינים כאלה. מ"מ טבע האמת הניעם לאמר שענינים כאלה נמצאו בטבע המציאות. אמנם מפני שמצאו בדברי חז"ל דברים מחוסרים הבנה על פשטן. גלל כן עשה כל אחד מהם רמזים וציורים בדבריהם. כפי העולה על רוחו. וכפי אשר יסבול טבע נושא המאמר: אבל האמת עד לעצמו שכל הדברים הללו הם במציאות. ובאשר שבימים ההם לא נתפרסמו ענינים כאלה בספר בדפוס כנודע וכו'".
הרשב"ם (בבא בתרא, עג ע"א) כתב:
"אמר רבה אשתעו לי כו' - כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד".
היו שראו באגדות רבה בר בר חנה ואחרות לא רק עובדות ריאליות אלא גם אמצעי להוראת סודות ורמזים. כך סבר הריטב"א:
"אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא וכו' - יש במעשיות שבפרק זה ענינים זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם והם דברים קרובים מאד להיודעים בטבעם כענין גודל הדגים שבים וגודל סערת גלי הים, ויש גם במעשיות אלו ענינים נרמזים שלא היו נראים להם במראית העין אלא במראה החלום, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס ורואין שם נפלאות השם יתברך וגם שהם שם מתבודדים מחשבים בענינים נוראים ונפלאים ובעת השינה נראה להם כענין הרהוריהם ענינים נפלאים מורים על הענין, והגאונים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא לדידי חזי לי במראה החלום היה כשהיה מהלך בים אוקיינוס, ומפני שיש טופלי שקר מלגלגים על דברי רבותינו ז"ל נרמוז בקצת הענינים האלו קצת רמזיהם הקרובים יותר לפשט, וישמע חכם ויוסף לקח. וכללא דהאי סוגיא דכל נחותי ימא דאמרינן הוא ים אוקיינוס וכו'".
שתי גישות אלו מנוסחות בקיצור בדבריו של רבי צבי הירש חיות (מבוא התלמוד, פרק כח כתבים כרך א' עמ' שלה).
"והנה ראינו בזה שתי שיטות שונות, ואין בידי להכריע, אכן עין בקורת יודע להבחין, ולהכיר מן המאמרים בעצמם, איזהו מהם מוכרחים אנו לקחת על פשוטם, ואיזהו מהם יכולים להתפרש שהיו בחלום ובדמיון".
בשורות הבאות ניסיתי לבודד את הגרעין הריאלי שעליו הושתת החלום או הסיפור של המספרים. אמנם בחלומות מופיעים "תסריטים" שאינם עשויים להתקיים במציאות אך משובצים בהם אירועים ותופעות שאותן פגש החולם במהלך חייו. חומר הגלם של חלומות הוא עובדות ריאליות שמהם נבנה הסיפור הדמיוני. עלי להדגיש שאין בהצעתי משום קביעת מסמרות לגבי בעל החיים הספציפי שעליו נסב החלום אלא רק העלאת אפשרות המתאימה לתאורי המספר. כמובן לא מן הנמנע שבעל/י חיים נוסף/ים יתאימו לאותם מאפיינים.
בסיפורו של רבי יוחנן בולטות כמה נקודות:
א. הספור עוסק בבעל חיים ימי כלשהו. אמנם בלשון המספר הוא נקרא "כוורא" כלומר דג אך בלשון חז"ל רבים מיצורי המים כולל חסרי חוליות נקראים דגים. דוגמא לכך ניתן למצוא בדברי הגמרא במסכת סוכה (יח ע"א): "כי הא דאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא שריא. מאי טעמא? אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים והא קא חזינן דקאי! אלא משום דמליחי מיא, והאי דג טמא כיון דלית ליה קילפי לא מצי קאי. והא קא חזינן דקאי! אלא משום דלא מרבה טינייהו דג טמא"(1). מפרש רש"י: "דלא מירבי טינייהו דג טמא - אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים". הצעת הגמרא בהו"א ש"דג טמא" החסר שדרה אינו יכול להתקיים בבב נהרא מלמדת שגם בעל חיים חסר חוליות נקרא דג. יש להעיר שהשם "כוורא" הוא שם כללי לדגים ועשוי לכלול דגים טהורים וטמאים (ראו ב"הרחבה")
ב. ה"דג" שראה רבי יוחנן במסעו בספינה בעל עיניים גדולות במיוחד.
ג. ה"דג" פלט מזימיו זרמי מים חזקים שהזכירו למספר את נהרות סורא.
לכאורה ניתן להציע שה"דג" עליו מספר רבי יוחנן הוא הלויתן שעליו מסופר בהמשך הסוגיה: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור, נזדעזע רבי יהושע וננער רבי אליעזר. אמר לו: מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב: עיניו כעפעפי שחר". לאמיתו של דבר התברר שלמרות מימדיהם העצומים עיני הלויתנים אינן בגודל המצופה. עיניו של הלוויתן הגדול ביותר שנחקר הן בקוטר 70 מ"מ בלבד (עין האדם היא בקוטר 25 מ"מ) וגלגל עין זה עטוף בשכבות שרירים ושומן מבודד. הגודל הממשי של קוטר העין הוא סביב 40 מ"מ בלבד. גודל האישון הוא סביב 12 מ"מ כלומר גדול רק בחצי מאישון האדם. אמנם ייתכן ורבי יהושע שראה "מאור גדול" הזדעזע מגודל העין כשלעצמה ולא מגודלה היחסי. ייתכן גם להסיק מדברי רבי אליעזר שהוא הסתפק בדבר ולכן אמר "שמא עיניו של לויתן ראית". כך או כך ברור שבעל החיים שעליו סיפר רבי יוחנן איננו לויתן שהרי על הלויתן נאמר ש"בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו" (בבא בתרא, עה ע"א) ואילו רבי יוחנן פגש "דג" המוציא מזימיו זרמי מים.
מבין יצורי הים נראה שהדיונון הענק עונה באופן הטוב ביותר (אם כי לא מושלם) למאפיינים המוזכרים בסיפורו של רבי יוחנן. לדיונון הענק העיניים הגדולות ביותר מכל היצורים החיים וקוטרן כ- 30 ס"מ ומובן מדוע הן נתפסו כשני ירחים. הדיונון הוא סוג רכיכה ימית במחלקת הסילוניות (Cephalopoda) הנקראת גם ראשגליים. במחלקה זו נכללים התמנונים והנאוטילוסאים ותת מערכת האמוניטים שנכחדה. מחלקת הסילוניות קיבלה את שמה בזכות מנגנון תנועה יוצא דופן המבוסס על הנעה סילונית. עקרון ההנעה הסילונית הוא הנעה של עצם בכיוון אחד, הנוצרת על ידי פליטת סילון אוויר או נוזל בכיוון ההפוך. הנעה זאת מבוססת על החוק השלישי של ניוטון, הגוף הנע מונע בכיוון ההפוך לסילון. הנעת סילון תת-ימית משמשת את הסילוניות ואת משפחת הסלפיים. ניצול קיצוני של ההנעה הסילונית קיימת בדיונון המעופף היפני המסוגל לרחף באוויר למרחקים עד 30 מ' על מנת להתחמק מטורפים.
לצורך תנועתו הדיונון מנפנף בזוג סנפירים אך הם אינם משמשים ככוח העיקרי שמניע אותו. בבחינה מדוקדקת ניתן להבחין בגלימה והסיפון שלו מתכווצים על מנת לייצר סילוני מים היוצרים את הדחף. הדיונון ממלא את חלל הגלימה במי ים דרך פתחים מסביב לראש. לאחר מכן, הדיונון מכווץ את השרירים בגלימה כדי לדחוף את המים דרך הסיפון, הנקרא לפעמים משפך. בהמשך הגלימה מתרחבת וחוזרת לגודל המנוחה שלה תוך שאיבה פנימה מים, ומחזור הסילון חוזר על עצמו. זימי הדיונון נמצאים בתוך חלל הגלימה משני צידי הגוף.
הדיונון הענק חי במים עמוקים ולאורך ההיסטוריה נחשב ליצור אגדי משום שהמפגשים איתו נדירים. לאגדות אלו בסיס ריאלי משום שמדי פעם פגשו בו ספנים בים או אנשים שצפו בפרטים מתים שנפלטו לחוף. לדיונון זה מימדים עצומים העשויים להגיע לאורך מקסימלי מקצה סנפיר הזנב ועד לקצה שתי זרועות הציד הארוכות של הזכר ל - 10 מטרים ושל הנקבה ל -13 מטרים (2). קיימות טענות על דיווחים של פרטים בגודל של עד 20 מטר, אך אף אחד מהם לא מתועד באופן מדעי.
תמונה 1. דיונון - מבנה צילם: Almandine
תמונה 2. דיונון ענק באורך 7 מ' - שמור בקרח מקור:
הרחבה
בשורות הבאות ברצוני להתייחס להערתו של הקורא הרב ח. ו. ואביא את דבריו ככתבם וכלשונם:
"במאמר הזה זיהית את הכוורא עם דיונון ענק. אולם בחולין קט ב אמרה ילתא 'כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה ... גירותא - לישנא דכוורא'. משמע שכוורא הוא דג טהור. וראה תוספות מו"ק יא א, שכוורא הוא שם של דג ספציפי".
בראשית הדברים אצטט את התוס' הנ"ל על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם:
"כוורא סמוך למסרחיה מעלי - ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון, וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי. ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי. ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים האלו משאר דגים כדאמרינן פ' כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות של דגים טעם אחד".
אמנם אנו מוצאים בדברי התוס' שכוורא הוא שם של דג ספציפי אך רק בשם "יש מפרשים". משתמע מיחוס הדברים דווקא ל"יש מפרשים" שהדברים אינם מוסכמים. לאמיתו של דבר העובדה ש"כוורא" הוא שם כללי למיני דגים שונים ניתנת להוכחה מכמה סוגיות בבבלי:
במסכת בבא בתרא (עג-עד) אנו לומדים על מסעותיהם של חכמים בספינה ומפגש עם גלים עצומים או מקום בו נפגשים האדמה והרקיע. תיאורים אלו הולמים שיט באוקיינוס או לפחות ים פתוח. מסתבר אם כן שהדגים שאותם פגשו היו דגי ים. מאידך גיסא בסיפור "יוסף מוקיר שבת" (שבת, קיט ע"א) מסופר על דג שחי בגוף מים קטן או אולי נחל שניתן לחצות אותו בגשר שככל הנראה זורמים בו מים מתוקים.
"יוסף מוקיר שבי, הוה ההוא נכרי בשבבותיה, דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי: כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא. אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא"(3).
ראיה נוספת וחד משמעית שמין "כוורא" חי במים מתוקים ניתן למצוא בדברי הגמרא במועד קטן (י ע"ב): "אמר רבא: האי מאן דפתח מיא לארעיה, אדעתא דכוורי שרי, אדעתא דארעא אסיר. היכי דמי? פתח תרי בבי, חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי וכו'"(4). אין ספק שמי השקייה הם מים מתוקים. המשתמע מהסוגיות שהצגתי ש"כוורא" עשוי לחיות במי ים וגם במים מתוקים. כיום לא ידוע לנו על מין דג מאכל המסוגל לחיות באופן קבוע בשני סוגי מים אלו. אני מניח שניתן ליישב את הסתירה בין המקורות בדוחק ולטעון שהיה מין מסויים שחי בשני בתי הגידול אך נכחד ועוד שלל הסברים מסוג זה אך אציע דברי חז"ל מפורשים:
"ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא. וכי תימא, לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי, ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי"(5) (בבא בתרא, עג ע"ב).
.
"רב ספרא משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, והוה ליה קרני וחקיק עליה: אנא בריה קלה שבים והוינא תלת מאה פרסי, ואזילנא לפומא דלויתן. אמר רב אשי: ההוא עיזא דימא הוא, דבחישא ואית לה קרני"(6) (שם, עד ע"א).
"רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא"(7) (שם).
"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והרג את התנין אשר בים ... הכא נמי לימלחה לנקבה (של הלוויתן) כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי" (שם, עד ע"ב).
מקטעי גמרא אלו ניתן לחלץ שמות של ארבעה מיני דגים שכולם נקראים בלשון הגמרא "כוורא": "גילדנא דימא", "עיזא דימא", "כרשא" והלוויתן (הלוויתן הוא יונק אך חז"ל התייחסו אליו כדג). כפי שנאמר לעיל גם חסרי החוליות הימיים נקראים בלשון חז"ל דגים ולא מן הנמנע שכך יקרא גם הדיונון. הוא אמנם טמא אך "לשון הדג" הטהורה נלקחה ממין טהור. אגב, כדאי לשים לב שלדגים אין לשון במובן המוכר לנו אלא רקמה סחוסית בחיך. ברצוני להדגיש שנית שבשום אופן אין בכוונתי לטעון שזיהוי ה"דג" בעל "עיני הירח" הוא זיהוי ודאי אלא רק הצעה אפשרית.
(1) למפירוש: ומעירים: ודברים אלה כי הא [כמו זה] שאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא שריא [אותם דגים קטנים של נהר בב מותרים]. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] התירם כולם ולא חשש לדגים טמאים? אילימא משום דרדיפי מיא [אם תאמר משום שהמים שם רדופים, זורמים בחזקה] והאי [וזה] הדג טמא, כיון דלית ליה [שאין לו] חוט השדרה לא מצי קאים [אינו יכול לעמוד] במים אלה והוא מושלך מתוכם, ולכן דגי נהר בב כולם כשרים. ואולם נימוק זה אינו נכון: והא קא חזינן דקאי [והרי רואים אנו שעומדים, קיימים] דגים טמאים גם בנהרות הזורמים בחזקה! אלא משום דמליחי מיא [שמלוחים המים] בנהר בב והאי [וזה] הדג הטמא, כיון דלית ליה קילפי [שאין לו קשקשים] לא מצי קאי [אינו יכול לעמוד, להתקיים] במים מלוחים. ואף זה איננו נכון — והא קא חזינן דקאי [והרי רואים אנו שהוא עומד, קיים], אלא יש לומר שקבע עובדה נסיונית: משום דלא מרבה טינייהו [שאין מגדל הבוץ שלהם] דג טמא. שאין התנאים בנהר זה מתאימים לגידולם של דגים טמאים.
(2) אמנם הדיונון העצום גדול ממנו אך תפוצתו בחצי הכדור הדרומי שוללת את האפשרות שהקדמונים באזורנו הכירו אותו.
(3) פירוש: יוסף מוקיר שבי [מכבד השבתות], הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא [היה גוי אחד בשכנותו שהיו מרובים נכסיו ביותר]. אמרי ליה כלדאי [אמרו לו החוזים בכוכבים] לאותו גוי: כולהו נכסי [כל הכנסים שלך] יוסף מוקר שבי אכיל להו [מכבד השבתות יאכל, יקבל אותם]. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי [הלך הגוי ומכר את כל נכסיו], ובכסף שקיבל תמורתם זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה [קנה בהם מרגלית, והניחה בכובעו]. בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא [כאשר עבר במעבורת הפריח אותו, את כובעו, הרוח, השליכו במים, ובלעו דג]. אסקוה, אייתוה אפניא דמעלי שבתא [הוציאוהו, והביאוהו לאותו דג עם חשיכה בערב שבת].
(4) פירוש: אמר רבא: האי מאן דפתח מיא לארעיה [מי שפותח את אמת המים לאדמתו], אם עושה כן אדעתא דכוורי [על דעת לצוד דגים] הבאים עם המים שרי [מותר], ואם עושה כן אדעתא דארעא [על דעת להשקות את האדמה] אסיר [אסור]. היכי דמי [כיצד זה בדיוק] ההבחנה בכך? אם פתח תרי בבי [שני שערים, פתחים] באמת המים, חד מעילאי וחד מתתאי [אחד מלמעלה ואחד מלמטה] שיכנסו המים ויצאו ממנה, הריהו מוכיח בזה כי אדעתא דכוורי [על דעת לצוד דגים] הוא עושה כן, שהמים זורמים החוצה, ורק הדגים נשארים בשדהו, אולם אם פתח חד בבא [שער, פתח, אחד] בלבד ודאי אדעתא דארעא [על דעת הקרקע] הוא עושה, שרצונו שתתמלא האמה ויעלו המים על גדותיה וישקו את השדה.
(5) פירוש: ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה]. וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].
(6) פירוש: רב ספרא משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא [וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים], והוה ליה קרני וחקיק עליה [והיו לו קרנים והיה חקוק עליו]: "אנא [אני] בריה קלה שבים", כלומר, מהדברים הקטנים שבים, "והוינא תלת מאה פרסי [והייתי, גודלי היה שלוש מאות פרסות], ואזילנא לפומא [ואני הולך לפיו] של הלויתן למזונו". אמר רב אשי: ההוא עיזא דימא [זה עז הים] הוא, דבחישא [שהיא בוחשת] וחופרת בים ואית [ויש] לה קרני [קרנים].
(7) רבי יוחנן משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה [וראינו ארגז אחד שהיו קבועות בו] אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא [וסובבהו מיני דגים שנקראים כרישים].
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
