נושא:

נחלקו התנאים במשנה בנוגע למספר הדיינים הנחוץ לסמיכה על ראש קרבן פר החטאת של "העלם דבר של צבור". ובמקביל, במקרה של רצח לא מפוענח, נחלקו לגבי כמה דיינים נחוצים למדידה הקובעת איזה עיר אחראית לערוך את מעמד עריפת העגלה. 

מחלוקות הללו משקפות תפיסות שונות לגבי היחס בין אחריות של בית הדין, המנהיגים, לבין אחריותו של הצבור.

 

שאלות תג"ל:

מהן הסברות מאחורי שתי המחלוקות והדרשות ש"הולידו" אותן? במיוחד לגבי דרשת רבי יהודה שנראית מוזרה...

 

הסבר בדרך תג"ל:

נתמקד במחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה לגבי סמיכת זקנים המוסברת בסוגייה בדף יג, ב ונשליך ממנה לגבי מחלוקתם בנוגע לעגלה ערופה המוסברת בדף יד, א.

חיוב פר העלם דבר של צבור חל כאשר בית הדין הגדול הורו הוראה בטעות להתיר איסור כרת ורוב הצבור עשו על פיהם, ועברו על איסור כרת בגלל הוראתם. כתוב בתורה "וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר... כפשוטו זה אומר שהזקנים, דייני בית דין הגדול סומכים. הוראתם המוטעית גרמה למחדל קשה ביותר. הם  האחראים, והם זקוקים לכפרה. סמיכת ידיהם על ראש הקרבן מבטאת שהקרבן נועד לכפר עליהם.

מאידך, רבי יהודה דורש את הפסוק שלא כפשוטו על ידי הבחנה והמשגה.

יש כאן הבחנה בין שתי חטיבות, אחת "וסמכו..." ואחת "זקני העדה". 

ומיהו בחטיבה של "וסמכו"? הצבור !

כלומר, לפי רבי יהודה, יש כאן שני מושגים, שתי "כתות" של אחראים: כת אחת שמייצגת את החכמים שהורו בטעות וכת שנייה שמייצגת את הצבור שעשו את העבירה בפועל. שתיהן נושאות באחריות. גם הצבור אחראי וגם הוא זקוק לכפרה. הוא לא נפטר מאחריות עם תירוץ של "החכמים אמרו לי". מילוי הוראה לא פוטרת את העושה. בסופו של דבר, העושה הוא אחראי על המעשים שלו בעצמו.

בסיכום, ישנן שתי חטיבות של סומכים-מתכפרים, ודייני בית הדין הגדול מייצגים את שתיהן. כאן לא מדובר על שיפוט אלא על ייצוג. בית הדין הגדול מגלם  בתוכו ומייצג את התורה וגם את הצבור.

 

מה אתה חושב?:

איך תובנות במחלוקת זו באות לידי ביטוי לגבי שאלת  האחריות על רצח יהודים בארץ ישראל?