הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
ספק ספיקא שניתן לבררו
דיני הספיקות הם דינים שחוצים את כל עולם ההלכה, ולכן לשיעור הזה יש השלכות רבות בכל תחומי התורה. הפרק השמיני במסכת זבחים נקרא פעמים רבות בלשון הפוסקים 'פרק התערובות', ויש בו דינים רבים מענייני התערובות והספיקות. אחד הכללים הידועים הוא הכלל של 'כל דפריש מרובא פריש', כלומר שאם משהו פורש מתוך תערובת אנחנו מניחים שהדבר הזה הוא מהרוב ולא מהמיעוט, ואולם אם אנחנו לוקחים משהו מתוך התערובת, הרי שעל כל חתיכה יש דין של קבוע, כל קבוע הוא כמחצה על מחצה. רבים ניסו להסביר את ההגיון המתמטי של שני הכללים האלה, אבל בכך אין ברצוני לעסוק הפעם.
הנושא שבו נעסוק הוא במצב שיש ספק, אבל ישנה אפשרות לברר את הספק: האם אנחנו מחוייבים לעשות את הבירור הזה, ולהוציא את עצמנו מן הספק, או שאפשר לומר שמכיון שיש כאן ספק, פועלים כל כללי הספיקות: ספק דרבנן לקולא, ספק ספיקא לקולא וכו'.
ראשית, צריך לבדוק האם גם בתערובות קיים מושג של ספק: תערובת היא מצב שבו ישנה חתיכת איסור שמעורבת עם חתיכות היתר, ואיננו יודעים לזהות את האיסור. לכאורה, כל חתיכה מתוך התערובת היא ספק איסור. אך מצד שני ניתן לומר שמכיון שהתורה אסרה את התערובת, כולה הפכה להיות איסור אחד גדול, ומאותו רגע אני כבר לא דן על כל חתיכה מתוך התערובת כעל 'ספק איסור', אלא כעל איסור ודאי. בסוגייתנו משמע שגם בתערובות שייך מושג של ספק. הסוגיה עוסקת בכלי של עבודה זרה, שנפל לתערובת של כלים. ברוב האיסורים ישנו מושג של ביטול בששים, אבל לגבי עבודה זרה הדין הוא שאם הוא נופל בתערובת הוא אינו מתבטל אפילו באלף. (אלף, כמובן, הוא רק דוגמא, והכוונה היא שאין שום מספר שיכול לבטל אותו). ואולם, הגמרא מעלה אפשרות שהוא בכל אופן יתבטל כתוצאה מתערובת:
1. תלמוד בבלי זבחים עד, א
אמר רב: טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות, ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר, פירשה אחת מארבעים - אינה אוסרת, אחת מששים - אוסרת; מאי שנא אחת מארבעים דלא? דאמרינן: איסורא ברובא איתיה, אחת מששים נמי אמרינן: איסורא ברובא איתיה! אלא, אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד - אין אוסרות, ששים למקום אחד - אוסרות. כי אמריתה קמיה דשמואל, א"ל: הנח לעבודת כוכבים, שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם. מיתיבי: ספק עבודת כוכבים אסורה, וספק ספיקה מותרת; כיצד? כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות - כולן אסורין, פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא - מותרין! תנאי היא; דתניא, ר' יהודה אומר: רימוני באדן אוסרין בכל שהוא, כיצד? נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא - אסורין; ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: לריבוא - אסורין, ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר - מותר.
רואים אנו שכאשר נופל משהו בתערובת, הוא מוגדר ספק, ואם משהו מתוך התערובת הזו נופל בתערובת אחרת, הוא מוגדר ספק ספיקא. ואולם, בסוף דברי הגמרא משמע שלדעה המחמירה יש צורך שיפול לתערובת של ריבוא, וממנה לתערובת של שלושה וממנה לתערובת נוספת. לכאורה מדובר פה בשלושה ספיקות!? מסביר רש"י שהסיבה שיש כאן שלושה תערובות היא שאחרי שנפל מהתערובת השניה לשלישית - גם התערובת השניה מותרת, כי אולי אפילו אם היה שם האיסור, הוא עבר לתערובת השלישית.
ואולם, התוספות הסבירו באופן אחר מדוע דרשה הגמרא שלוש תערובות: אילו היו רק שתי תערובות, אמנם כל חתיכה בתערובת השניה היא ספק ספיקא, אבל אם הייתי רוצה לאכול את כל התערובת השניה זה היה אסור, כי כאן יש רק ספק אחד. התערובת השלישית, לעומת זאת, ניתנת להיאכל במלואה מצד ספק ספיקא: שמא החתיכה שיצאה מהאלף לא היתה האיסור, ואפילו אם נאמר שזו היתה חתיכת האיסור, שמא החתיכה שנפלה לתערובת השלישית לא היתה זו שנפלה מהאלף הראשונים:
2. תוספות מסכת זבחים דף עד עמוד א
פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין - לא אצטריך מריבוא לריבוא אלא למימר מאן דאסר אסר בכולהו כדפרישית לעיל א"נ משום דיש חילוק בין ריבוא ראשון לריבוא שני דריבוא ראשון אי מתהני מכולהו בבת אחת אסור דקמתהני בחדא ספיקא כיון דבבת אחת מתהני אבל ריבוא שני אפילו נהנה מכולם בבת א' ספק ספיקא הוא ושרי וכן מריבוא לג' ומג' לג' מותר אבל אסור ליהנות מג' הראשונים בבת אחת ומן השניים שרי מהאי טעמא דפריש ובקונטרס לא פירש כן.
ואולם, הרשב"א גרס אחרת בגמרא, ולפי גרסה זו אין הכוונה שנפל מריבוא לשלושה ומשלושה למקום אחר, אלא שטבעת העבודה הזרה נפלה לשלושה ומהשלושה האלה למקום אחר, וממילא מדובר רק בשתי תערובות:
3. תורת הבית (ר' שלמה בן אדרת, המאה ה-13, ספרד) בית ד שער שני דף כד, א
גרסינן בזבחים בפרק התערובות: אמר רב יהודה אמר רב: טבעת עבודת אלילים שנתערבה במאה טבעות ופירשו ששים למקום אחד וארבעים למקום אחד ופרשה אחת מארבעים אינה אוסרת. מששים אוסרת. ואקשינן מאי שנא אחת מארבעים דלא, דאמרינן איסורא לתוך רובא איתא, אחת מששים נמי אמרינן איסורא ברובא איתא! אלא אימא פירשו ארבעים כולן למקום אחד אין אוסרים, פירשו ששים כולם למקום אחד אוסרין. כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי: הנח לעבודת אלילים, שאפילו ספק ספיקא אסור עד סוף העולם. ואוקימנא כתנאי, דתניא ר' יהודה אומר רמוני באדן אוסרין בכל שהן. כיצד? נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא אסור. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: לריבוא אסור, לשלוש ומשלוש למקום אחר מותר.
לפי דברי הרשב"א יש כאן חידוש גדול: אמנם אי אפשר לבטל עבודה זרה אפילו באלף, אבל כאשר מדובר בשתי תערובות - העבודה הזרה מתבטלת אפילו בארבע: אם היא נופלת לתערובת שבה יש עוד שתי חתיכות, ומאותה תערובת נופל משהו לתערובת נוספת, התערובת הנוספת תהיה מותרת מדין ספק ספיקא.
ואולם, גרסתו של הרשב"א היא יחידה, ורוב הראשונים גרסו כפי שגרסו רש"י והתוספות שהתערובת השניה אסורה, ורק התערובת השלישית תהיה מותרת, וכך פסק השו"ע:
4. שולחן ערוך יורה דעה סימן קי סעיפים ח - ט
דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו, שנתערב באחרים, ונפל מהתערובת הזאת אחד לשנים אחרים, ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים, הרי אלו האחרים מותרים. שהרי האחד של תערובת הראשונה בטל ברוב. ואם נפל אחד מהתערובת הראשונה לאלף, כולם אסורים, ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן, שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר, אינו אוסר.
הגה: ומכל מקום אין לאדם אחד לאכול את כולן. ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור, אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובת למקום אחר, התערובת השנית שרי...
אם היו ב' ספיקות אם היה כאן איסור כלל, ונודעו ב' הספיקות ביחד, מתירים ספק ספיקא בכל מקום, אפילו באיסור דאורייתא וגופו של איסור, ואפילו היה לו חזקת איסור, כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה, ואם תמצא לומר מחיים, שמא לא נקבה הריאה, יש להתיר מכח ספק ספיקא; אע"פ שיש לברר על ידי בדיקת הריאה, אין לחוש.
בסוף דבריו כתב הרמ"א שגם אם אפשר לברר ספק ע"י בדיקה, אין לחוש לכך. מקור הדברים הוא בדברי תרומת הדשן:
5. תרומת הדשן (ר' ישראל איסרלן, המאה ה-15, אשכנז) פסקים וכתבים סימן מז
אשר כתבת דסמכינן אספק ספיקא אפי' היכא דאפשר לברר ע"י בדיקה דודאי סמכינן כדמוכח בהא דהתיר ר"ת בזאב שנכנס לעדר מכח ספק ספיקא.
ואולם, דברי תרומת הדשן האלה אינם פשוטים כל-כך: האם ניתן להגדיר כספק דבר שיש לנו יכולת לברר אותו? האם יעלה על הדעת שעצימת עיניים יכולה להגדיר משהו כספק?
ואכן, הרשב"א חולק על תרומת הדשן, והוא סובר שאם יש ספק שניתן לברר אותו, אין הוא מוגדר כספק. הוא מוכיח את הדברים מסוגיה במסכת חולין:
6. תלמוד בבלי חולין נג, א
איתמר, רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה, ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה. דכולי עלמא: ספק על, ספק לא על - אימא לא על; ספק כלבא ספק שונרא - אימא כלבא; על שתיק, ואיתוב בינייהו - אימר שלמא שוי; קטע רישיה דחד מינייהו - נח מריתחיה; איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרן - בעותי קא מבעתי אהדדי; כי פליגי, דאיהו קא שתיק ואינהו קמקרקרן, מר סבר: מעשה קא עביד בהו, ומר סבר: מחמת בעתותיה הוא דקא עבדן.
וכותב על כך הרשב"א:
7. חידושי הרשב"א (ר' שלמה בן אדרת, המאה ה-13, ספרד) חולין דף נג עמוד ב
אלא דקשיא לי היכא דאיכא שוורים הרבה במקום אחד ועאל ויתיב ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו מקרקרן אמאי צריכין בדיקה? דהא ספק ספקא הוא, דכל חד וחד איכא למימר שמא לא דרס זה דהא ליכא למימר דודאי כולהו דריס להו דלא די לנו אם נחוש לספק דריסתו ונעשה הספק כודאי משום דשתיק ואינהו מקרקרן אלא שנאמר שכולן הוא דורס, וכיון שכן איכא למימר זו לא דרס ואת"ל דרס אימר דרס שלא כנגד החלל שאין דריסה פוסלת בו, ושמא יש לומר דלא שריא ספק ספקא אלא היכא דלא אפשר לעמוד על בוריו של דבר אם הוא אסור אם לאו אבל במקום שאפשר לעמוד על בוריו
הרמ"א, כאמור, פסק כדברי תרומת הדשן שאין צורך לבדוק כאשר יש ספק ספיקא, אבל הש"ך כתב שכאשר הבדיקה אינה מצריכה מאמץ מיוחד יש לבדוק, כפי שכתב הרשב"א:
8. ש"ך (ר' שבתי כהן, המאה ה-17, פולין) יורה דעה סימן קי
אע"פ שיש לברר ע"י בדיקת הריאה כו' - כלומר וא"צ בדיקה כלל וכ"כ בד"מ ס"ס נ"ז בשם פסקי מהרא"י אכן הרשב"א בחידושיו פרק אלו טריפות דף נ"ג ע"ב כתב דאפילו היכא דאיכא ס"ס צריך בדיקה היכא דיכולין לברר ע"י בדיקה... הלכך נראה דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר.
ישנה שאלה דומה לשאלה הזו, האם אנחנו סומכים על ספק ספיקא כשיש לנו אפשרות לבדוק את הדברים, והיא כאשר מדובר בחזקה: אם יש לנו חזקה, שעל פיה אנחנו יכולים לפסוק הלכה, אבל יש אפשרות לבדוק האם במקרה הזה החזקה נכונה או לא: האם אנחנו מחוייבים לעשות את הבדיקה הזו, או שאפשר לסמוך על החזקה ולא לבצע את הבדיקה? כאן כתב הרמ"א שיש לעשות את הבדיקה כשאפשר:
9. שולחן ערוך יורה דעה סימן א סעיף א
הכל שוחטין לכתחלה... אפילו אין מכירין אותו שמוחזק לשחוט שלא יתעלף, וגם אין יודעין בו שהוא מומחה ויודע הלכות שחיטה, מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט, ומותר לאכול משחיטתו, שרוב הרגילין לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין. במה דברים אמורים? כשאינו לפנינו, אז מותר לאכול משחיטתו וסומכים על החזקה. אבל אם הוא לפנינו, צריך לבדקו אם הוא מומחה ויודע הלכות שחיטה, אבל אין צריך לשאלו אם נתעלף. הגה: וי"א שאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לסמוך על החזקה, במקום דיכולין לבררו.
מהו ההבדל בין ספק ספיקא, שבו כתב הרמ"א שאין צורך לברר גם אם הדבר בידינו, לבין טיב השוחט, שבו כתבו השו"ע והרמ"א שיש לעשות את הבדיקה ולא לסמוך על החזקה? - כאן כתבו הרבה אחרונים חידוש גדול שיש לו גם השלכות רבות בתחומים שונים: גם לפי דבריו של הש"ך שיש להחמיר ולבדוק את הספק כשהדבר אפשרי ללא מאמץ, זה נכון רק כאשר ע"י הבדיקה אפשר יהיה לפשוט את כל הספק, אבל אם גם לאחר הבדיקה עדיין יישאר ספק, אין חובה לעשות את הבדיקה כלל. כך כתבו ר' עקיבא איגר (מהדורה קמא סימן עז) והנודע ביהודה (מהדורה קמא סימן כא וסימן מג וסימן נז), בעל ה"ישועות יעקב", ועוד אחרונים רבים. וזה לשון ה"ישועות יעקב":
10. ישועות יעקב (ר' יעקב משולם אורנשטיין, המאה ה-19, גליציה), הארוך סי' א ס"ק ג
ונלע"ד ליישב באופן נאות, דהנה זה לי זמן רב כתבתי בתשובה, וכ"כ בחידושיי לטור אורח חיים סימן ח בהא דקיי"ל בספק ספיקא היכא דיכולים לבררו צריך לברר ולא סמכינן אספק ספיקא, היינו דוקא היכא דאפשר לברר שני הספיקות דנודע בודאי, אבל היכא דיש שני ספיקות ואי אפשר לברר רק ספק אחד, ואז לא יהיה נשאר רק ספק אחד ויהיה אסור מצד הספק, בזה אין אנו צריכין לברר, כיון דכעת יש לנו ספק ספיקא והאיסור לא יתברר לעולם, רק דנאסור אח"כ מטעם ספק, מי יכריח אותי לאסור מספק. והארכתי בכל זה. ובזה יתבארו הרבה דברים נראין כסותרין ומחלוקת הפוסקים.
אחת ההשלכות לדין זה באה לידי ביטוי בתשובתו של הרב קליין בנוגע לשאלה האם יש חובה לבדוק ספר תורה בעזרת תוכנת מחשב. הרב קליין מעיד על עצמו בתשובה זו שהוא מתנגד לכל החידושים האלה, אשר בעצם מוציאים שם רע על כל ספרי התורה שהיו בישראל דורות ע"ג דורות, והוא כותב שאפילו אם נגדיר את זה כספק שניתן לבררו, כיון שהמחשב אינו יכול לברר את כל הספיקות, אין חובה לעשות זאת:
11. משנה הלכות (הרב מנשה קליין, המאה ה-20, ארה"ב) חלק יא סימן קיד
בדבר שאלתך היות כי אביך ז"ל הניח אחריו ברכה ס"ת שכתב ונתנה בביהכ"נ ועכשיו חדשים מקרוב באו והמציאו לבדוק כל ספרי תורה על מכונת מחשב (קאמפיוטאר בלע"ז) וכמה מגדולי ישראל המליצו עליו שהוא דבר טוב למצא טעיות בספרי תורות ורב הביהכ"נ בקש ממך להביא גם את הס"ת של אביך שנפלה לך בירושה לבדיקה ע"י המחשב הנ"ל ואם לא תביא איים עליך שלא יקראו בספר זה בביהכ"נ ויחשבו אותו כס"ת בלתי מוגה והגם כי כבר קראו בס"ת זו כמה שנים והרי הוא בחזקת כשרות ככל ס"ת שנכתבו מימות עולם ממשה רבינו עד עכשיו ע"י סופר ירא"מ וגם הנהיגו בזמן האחרון שמלבד הסופר נותנין הס"ת לשני או שלשה מגיהים לעבור עליו זה שלא בפני זה.
...והנה כבר הארכנו במקום אחר מה שכתב הרמ"א יו"ד סי' ק"י דיש להתיר מכח ס"ס אפילו היכא דאפשר לברר ע"י בדיקת הריאה אין לחוש והש"ך שם סקל"ה הביא בזה מחלוקת הרשב"א והתה"ד וכתב הש"ך דהיכא דאפשר לבדוק הריאה כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר. ועיין ט"ז שם. ורבינו הנוב"י הוסיף לחדש דאפילו לדעת הרשב"א דמחמיר דהיכא דיש לברר אפילו בס"ס צריך לברר לא אמר אלא היכא דאפשר לברר שני הצדדים אבל אם אף לאחר הבירור ישאר עוד צד ספק ונצטרך לסמוך על הרוב או חזקה על חלק שלא נוכל לברר בבירור גמור אז גם הרשב"א מודה דאין צריך לברר אפילו מה שנוכל לברר עכ"פ דזה לא מקרי אפשר לברר כיון דעל כרחך בסוף נסמוך על הרוב על החלק הנשאר ממילא נסמוך על הרוב כולו...
ולפ"ז אומר אני בדידן נמי בשלמא אם המחשב היה מברר כל הספק וכל הפסולים שנמצאים בס"ת ולא השאיר אחריו ספק אז עכ"פ לפי דעתם היה מקום לומר דכיון דאפשר לברר אין לנו לסמוך על החזקה הגם שבדקוהו סופרים מומחים היכא דאפשר לברר בבירור גמור מבררינן אבל כיון דלאחר שיבררו בענין החסרות ויתירות אכתי לא נתברר כל הספק ואם צריכים לקרות ולהכשיר ס"ת זו ע"כ צריך לסמוך על הסופר שיבדוק בכל שאר פסולים דשכיחי וגם על להבא עכ"פ צריכין אנו לסמוך על הרוב וגם על הנפסקים וכיוצא בו א"כ אין על המחשב שום דין אפשר לברר... ובפרט לפמ"ש הש"ך הנ"ל דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר ובדידן נמי הרי יש הפסד בדבר שעולה כסף קרוב לאלף דאללאר לבדוק ס"ת אחת.
כאמור, לעניין זה יש השלכות רבות בכל תחומי ההלכה, אבל לאות הזדהות עם יהודי תוניסיה, אביא שתי תשובות של חכמי ג'רבה שהביאו את העניין הזה בתשובותיהם:
12. שמחת כהן (ר' רחמים חי חויתה הכהן, המאה ה-20, ג'רבה וישראל) יו"ד א סימן פו
מעשה היה בשני טבחים שותפים ששחטו ששה כבשים ואחר שהוליכו אותם למקולין מצא הטבח בשלפוחית של אחד מהם איזה שינוי והראה אותה לשותפו ואמר לו תניחנה כמות שהיא כי נראה לו שאין שום חשש בזה וזרקה לפניו. ואחר שמכר ג' כבשים בא השוחט ובודק והראו לו השלפוחית הנז' וראה שיש בה בועה וקילף אותה ומצא בה נקב. ועתה בא לשאול מה נעשה לבשר הנמכר והנשאר מחמת הנקב הנז' ויש הפסד מרובה בדבר.
...ויש להסתפק אם נמצאת בועה כנדון דידן אם בעי לקלוף לראות אם יש נקב בשלפוחית אם לא. והנה אם נאבדה השלפוחית פשיטא לן דכשרה מספק ספיקא שמא לא יש בה נקב ואת"ל שיש בה נקב שמא כהמתירים בניקבה השלפוחית... והיה נראה להתיר גם בלא נאבדה אלא עודה לפנינו מספק ספיקא הנז' ואע"ג דספק ספיקא שאפשר לברר צריך לברר כמ"ש הרב בן אברהם בסי' כ"ו מ"מ ע"ש שהביא משם הנובי"ק סי' נ"ז דהיינו דוקא אם יכולים לברר שני הספיקות אבל אם ספק אחד מהם אי אפשר לברר אין צריך לברר כלל ע"ש וה"נ ספק דפלוגתא אי אפשר לברר.
13. שואל ונשאל (ר' כלפון משה הכהן, המאה ה-20, ג'רבה) חלק ה או"ח סימן קח
מי שהוא סוחר אתרוגים ומביא ממקום רחוק לעירנו ויצא קול דהאתרוגים ההם כמעט רובם מורכבים אלא שהם סומכים על המתירים המורכב ובני עירנו פירשו מלקנות ממנו. ושוב הביא אתרוגים משם עם תעודה מרבני המקום שהעידו כי פלוני מוחזק אצלם לנאמן והוא העיד לפניהם שהוא נטע אותם האילנות ששלח מהם האתרוגים אלו ואינם מורכבים. וכן בעל הפרדס חתם שהוא מכר לפלוני הסוחר הנז' מנין כך וכך אילנות שבפרדסו שאינם מורכבים. אם סומכים על זה או צריך קיום לאותם החתימות של הבית דין הנז'. וכן אם צריך לבדוק איזה מהאתרוגים הנז' על פי הסימנים שזכרו הפוסקים או אין צריך.
...ולענין אם צריך לבדוק איזה מהאתרוגים. נראה דהדבר תלוי בזה שאם לדינא הסימנים כל כך מובהקים וסומכים עליהם להכשיר על פיהם ולפסול על פיהם א"כ הא ודאי דכיון דסמא בידן לברר מבררינן וכדין ספק ספיקא דהיכא דאפשר לברר מבררינן. אבל אם אין הסימנים מובהקים לדינא לסמוך עליהם והעיקר הוא החזקה או התעודה א"כ א"צ לברר כיון דהבירור אינו מוציא מידי ספק. וזכורני דכה"ג כתב הנו"ב ז"ל דהא דקי"ל לברר בס"ס מה דאפשר לברר היינו באפשר לברר השני הספיקות אבל אם מתברר רק ספק אחד והשני נשאר בספק א"צ לברר כלל.
הרב עובדיה יוסף השתמש בחידוש הזה להקל בשאלת החשש מענבי ערלה: השאלה שהוא נשאל היא האם יש חובה להקפיד לקנות רק מחנות שמושגחת לעניין ערלה. (לעניין תרומות ומעשרות אין צורך בהשגחה, שהרי כל אחד יכול להפריש בביתו תרומות ומעשרות מספק, אבל לעניין ערלה יש בעיה). בסופו של דבר הוא מסיק שהמחמיר תבוא עליו הברכה, אבל מעיקר הדין אין צורך בכך בדיוק מאותה סיבה שאמרנו: אמנם זהו ספק שניתן לבררו ע"י בדיקת תעודות הכשרות, אבל מכיון שגם הבדיקה הזו אינה בטוחה במאה אחוז, ומדובר בספק רחוק מאוד, אין חובה לעשות זאת:
14. שו"ת יביע אומר (הרב עובדיה יוסף) חלק ו יורה דעה סימן כד
ענבים הנמכרים בשוק, אם יש לחוש בהם מצד ההלכה שמא פירות ערלה הם, עד שתתברר כשרותם ע"פ תעודה מרב מוסמך, או יש להתיר לקנותם ולאוכלם ללא בירור.
תשובה: לכאורה כיון דקי"ל כל דפריש מרובא פריש, וידוע שרוב הענבים בשוק אינם ערלה, א"כ אזלינן בתר רובא להתיר לקנותם ולאוכלם...
הנה הרשב"א בחי' לחולין (נג:) כ', שאפי' במקום שיש ספק ספקא להקל אם אפשר לברר הדבר ע"י בדיקה אין להתיר אלא ע"י בדיקה. ואמנם הגאון מהרא"י בפסקיו (ס"ס מז) כ' דבס"ס א"צ לברר ע"י בדיקה, והביאו להלכה הרמ"א בהגה יו"ד (ס"ס קי). אולם הש"ך (שם ס"ק סו) הביא דברי הרשב"א שחולק ע"ז, והסכים לד' הרשב"א שצריך בדיקה. ע"ש. וא"כ בנ"ד שהרבנות הראשית רגילה לפרסם בכל שנה רשימת המקומות שאין לחוש בהם משום ערלה, יצטרך הקונה לברר הדבר ולא יקנה מפירות שאינם ממקומות הנכללים ברשימה. אלא שבעיקר הדין אם צריך לברר גם כשיש ס"ס, האריך למעניתו השער המלך (הל' מקואות בכלל ג') והוכיח במישור מד' הסמ"ג וסה"ת והמרדכי (פ"ב דשבועות) דשפיר סמכינן על ס"ס אפי' במקום שאפשר להתברר, ושכן דעת הרשב"א עצמו בתורת הבית, ובתשובה (סי' תא)... ומה שהקשה הפתחי תשובה בנחלת צבי (ס"ס קי) ממ"ש הרשב"א ופסקו מרן בש"ע (סי' פד ס"ט), שאם עבר ובישל פירות שדרכן להתליע במחובר בלא בדיקה, אם יכול לבדוק בודק, ואם לאו מותר, משום ס"ס, שמא היה שם רחש או לאו, ואת"ל היה שמא נימוח ונתבטל. הא קמן שאף שיש ס"ס אם יכול לבדוק בודק, ע"כ. י"ל ע"פ מ"ש הצמח צדק בפסקים (סי' פד ס"ק כז) דמיירי גם בפולים ועדשים שמצוי בהם הרחש ואסור לאוכלם בלי בדיקה... ולפ"ז כיון שאין הספק שקול שמא היה בו רחש או לא, כיון שהוחזק שיש בו רחש, אף דחזי לאצטרופי לס"ס, מ"מ צריך בדיקה. משא"כ בס"ס דפלוגתא דרבוותא או בספקות שקולים א"צ לברר...
ובאמת שבנ"ד שמענו מפי מגידי אמת שקשה מאד לברר הדבר, מאחר שלמדו הסוחרים לזייף ולכתוב על הארגזים של הפירות שהם ממקומות המופיעים ברשימת הרבנות הראשית שמוחזקים בכשרות, ומלבד זה באותם ארגזים שיש עליהם תוית שהובאו ממקום מסויים המוחזק בכשרות, חוזרים ומשתמשים בו בהבאת פירות ממקומות שיש בהם עצי פרי של ערלה. נמצא שבמציאות קשה לברר אם הפירות הללו כשרים הם מבלי חשש ערלה או לא... וכ"כ הנוב"י קמא (חיו"ד סי' נז), שאף הרשב"א בחי' לחולין (נג:) שהצריך בדיקה, לא החמיר אלא באופן שיתבררו שני הספקות ע"י בדיקה, אבל אם אפילו לאחר הבירור לא יבורר אלא ספק אחד בלבד, והספק השני לא יתברר, אין אנו אחראים כלל לעמוד על הבירור, כיון שלא יהיה הדבר מותר בודאי, לפיכך אנו מתירים מטעם ס"ס בלי בירור כלל... וא"כ גם בנ"ד שלא יבורר בודאי שהפירות האלה מותרים, שאפשר שזייפו הסוחרים, או שפירות אלה הובאו ממקומות שיש בהם ערלה בארגז שהובאו בו מקודם פירות כשרים. ואף לדברי הגאון מסקאלא בשו"ת בית שלמה (ח"ב מיו"ד ס"ס יז) שחולק על הנוב"י, ואומר שגם אם יתברר רק ספק אחד צריך לברר... מ"מ בנ"ד שיש לנו ג' ספקות, שמא מן הרוב שהם כשרים, ושמא מן השטחים שמחוץ לגבולות א"י, שספקם מותר, ושמא הלכה כמ"ד שגם בא"י בזה"ז ספק ערלה להקל, נראה דלכ"ע א"צ לברר כלל. והנח להם לישראל. ומכל מקום המחמיר לעצמו תבא עליו ברכה.
