בעל הפיקין והעיקל. כדמפרש וקמפרש עיקל ברישא כל שהוא מקיף פרסותיו כשיושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו נוקשות זו לזו שעוקמות כלפי חוץ: פיקה יוצאה מגודלו. חתיכת בשר עגול כפיקה יוצאה מגודלו: עקיבו יוצאה מאחוריו. כדמפרש בגמרא ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל עומד בפנים וחצי לאחור: רחבות כשל אווז. שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יתר על רחבן: עד הפרק. פרק האמצעי: למטה מן הפרק. דהיינו לצד הצפורן שמחוברין כולן וחתכה שיהו מסולקים כשר: יתירה. אצבע יתירה: אם יש בה עצם פסול. הואיל וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר שנמצא בו ואם לאו כשר דלא חשיב אלא תלתול בעלמא: ו' ו' כ''ד. מפרש לגבי קרא בגמרא אמאי נקט להו ומתני' לישנא דקרא נקט: גמ' הקישן. היינו המקיש בקרסוליו: והעיקל והקילבן. היינו פיקה יוצאה מגודלו: בעל הפיקין והשופנר גרסי': כסתות הרבה. שאיסתמרא שלו שקורין קביל''א גדולה מאד: טריפה. קלושטנב''א: למעלה דברייתא היינו למטה דמתני': ובנספרת על גב היד. שנספרת עם שאר האצבעות שעומדת בשורתן בההיא קתני מתני' דחשיב אבר: אם היה בה עצם ואין צפורן. רבותא נקט אע''ג דאין בה צפורן חשיב אבר אם נספרת ע''ג היד: מטמא במגע ובמשא ובאהל. וכגון שיש בה בשר קצת ולא כזית דאי הוה בה כזית בשר אפי' אינה נספרת או אין בה עצם נמי הוה מטמא באהל דהא כזית מן המת מטמא באהל ואי לא הוה בשר כלל אפילו נספרת נמי דחשיב אבר לא מטמא באהל דאין עצמות מטמאין באהל אלא רוב בנין או רוב מנין או רובע הקב אבל השתא דאיכא מקצת בשר מטמא אע''ג דליכא כזית הואיל ונספרת על גב היד דחשיב אבר דהכי אמרינן במס' נדה בפרק יוצא דופן (דף מג:) האברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן הנבילה ופחות מכזית מן המת: ועולה למנין קכ''ה. אם אין בה בשר עולה למנין קכ''ה דזהו רוב מנין אברי המת דאברי המת רמ''ח ורוב מנינו של מת מטמא באהל ובנספרת דאי לא קיימא בשורת האצבעות לא חשיב אבר הואיל ואין בה צפורן: רבינו הגדול. רב: ואינה מטמאה באהל. ובאינה נספרת כדמפ' דאיכא תרתי לגריעותא אין בה צפורן ואינה נספרת אבל יש בה צפורן מטמאה ואע''ג דאינה נספרת והכי תנן בפ' בא סימן (שם דף מט.): כדברי נביאות. שאין צריכין ליתן טעם לנבואתן לפי שבלא טעם שומעים להם כך הם לא נתנו טעם לדבריהם: ואע''פ שאין בהם רובע הקב טמאים. באהל וגבי אהלות תנינן לה: הואיל ורוב גובהו בגדול. דזהו רוב הגובה באדם גדול שאינו ננס באברים דשני שוקיים וירך אחד הוי רוב גובה הגוף בלא הראש דלגבי בנין המת לא חשיב ראשו בברייתא דאהלות דקתני איזהו בנינו השוקיים והירכיים הגוף והשדרה נ''א הואיל ורוב בנינו בגודל גרסינן והכי לישנא דתוספתא בגודל בגובה: מניינא אתא לאשמועינן. בתמיה דכיון דרמ''ח אברים פשיטא דרובא הוי קכ''ה: חסר שאין בו אלא מאתים. שנברא חסר בכל יד ובכל רגל ב' אצבעות דהיינו ח' אצבעות ובכל אצבע יש ו' עצמות כך מפרש במס' אהלות הרי חסר מן האצבעות מ''ח ולא נשתיירו אלא מאתים ויתר שיש בו רפ''א כגון אשה שנבראת יתירה ד' אצבעות בכל יד ורגל והרי ד' אצבעות יתירין הוי כ''ד עצמות יותר ובאשה יש ב' צירין ושני דלתות ומפתח כדאמרינן לקמן הרי כ''ט אברין יותר הוסיפן על רמ''ח ותמצא רע''ז וד' הנותרין לא ידענא היכי מתרמי דודאי אין בכל אצבע אלא ו' עצמות סך הכל לא שורש ולא ענף והכי מפרש באהלות: כולן עולין למנין קכ''ה. כל אלו יתירין חשובין לאברים ועולין למנין קכ''ה ושמעינן מינה דאע''ג דקכ''ה לא הוי רובא דידיה דהא רפ''א היו לו אפ''ה הוי קכ''ה רובא וגבי חסר נמי אע''ג דהוי רובא דידיה [ק''א] אפ''ה לא חשיב רובא אלא קכ''ה: צירין. קרדונ''ש: לר''ע. מפתח הוו להו רנ''ג וקשיא לתלמידי ר' ישמעאל דלא מצאו אלא רנ''ב: איידי דזוטרא. המפתח איתמוחי איתמח מחמת שליקה: וכולן. כל היתירין הללו שבאשה אין מטמאין באהל האבר בפני עצמו שיש עליו בשר קצת: צירי בשר. תירוצא הוא לא חשיב אבר בלא עצם:

בעל הפיקין שיש לו כסתות הרבה. פי' בקונט' שאיסתוורא שלו שקורין קביל''א גדולה ובערוך פירש שפרסתו גבוהה ויש בשר הרבה לצד ראש הרגל ובעקב ואמצעית שלו כמין כיפה ולשון כסתות משמע כפירושו דאיירי בבשר ולא בעצם כי ההיא דבראשית רבה דקאמר על האדם המכוסה בית הריעי שלו בעגבותא לו כסתות משא''כ לבהמה: עשו דבריהם דברי נביאות מה נפשך כו'. מדפריך עליה משמע דלאו לשבח קא''ל דברי נביאות ופ''ק דב''ב (דף יב. ושם) משמע דקאמר לענין חשיבות דמייתי עלה ההיא דאע''פ [שניטלה] נבואה מן הנביאים ובסוף כיצד מעברין (עירובין דף ס: ד''ה אין) פירשתי: