|
טקסט הדף מנוקד
וְסֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין תַּחַת רָאשֵׁיהֶם
פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן אָמַר רַב פָּפָּא לָא תֵּימָא תַּחַת רָאשֵׁיהֶן אֶלָּא אֵימָא כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּפִילִּין מִן הַצַּד שַׁפִּיר דָּמֵי הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם כִּלְאַיִם דְּהָא אִיכָּא אַבְנֵט וּנְהִי נָמֵי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן הָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט מַאי אִיכָּא לְמֵימַר וְכִי תֵּימָא כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה הוּא דַּאֲסִיר בְּהַצָּעָה שְׁרֵי וְהָתַנְיָא לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ אֲבָל אַתָּה מוּתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן שְׁמַע מִינַּהּ רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן וְהָא קָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ שַׁרְיָא תָּא שְׁמַע בִּגְדֵי כְהוּנָּה הַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְּדִינָה אָסוּר וּבַמִּקְדָּשׁ בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן שְׁמַע מִינַּהּ וּבַמְּדִינָה לָא וְהָתַנְיָא בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה [בְּטֵבֵת] יוֹם הַר גְּרִזִים [הוּא] דְּלָא לְמִסְפַּד יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן לְהַחְרִיבוֹ וְנָתְנוּ לָהֶם בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק מֶה עָשָׂה לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶן וְכׇל הַלַּיְלָה הַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לָהֶם מִי הַלָּלוּ אָמְרוּ לוֹ יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אָמְרוּ לוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה אָמַר לָהֶם דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי אָמַר לָהֶם לָמָּה בָּאתֶם אָמְרוּ אֶפְשָׁר בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְרַב יַתְעוּךָ גּוֹיִם לְהַחְרִיבוֹ אָמַר לָהֶם מִי הַלָּלוּ אָמְרוּ לוֹ כּוּתִיִּים הַלָּלוּ שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ אָמַר לָהֶם הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית אֱלֹהֵינוּ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב אִי בָּעֵית אֵימָא רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה וְאִי בָּעֵית אֵימָא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה שְׁמַע מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב אָמַר אַבָּיֵי כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הִיא וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד מִכְּלָל שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהָא אֲנַן תְּנַן רש"י
וסיפא איצטריך ליה. שינה דנקט משום דבעי לאשמועינן שמותר ליתנן תחת ראשיהן ותו לא איכפת לן אם יפיח מאחר שפושטן: כנגד ראשיהן. אצל ראשיהן: שמע מיניה. מדמותר להניחן אצלו לא חייש לשמא יפיח: תפילין מן הצד. להניחן אצלו כשהוא ישן: הניחא. האי דלא חייש לכלאים למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים שהוא של בוץ זהו אבנטו של הדיוט כל ימות השנה ואין כלאים בבגדי כהן הדיוט שפיר: לא זהו וכו'. דשל הדיוט כל השנה של כלאים: קשים הם. ואינן מחממין לפיכך אין בהן משום כלאים: נמטא. לבד פלטר''א בלע''ז: גמדא. קשה: שרי. אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר: למדינה אסור. שנוהג בה דרך חול: הר גריזים. מקום מושבן של כותים: עת לעשות לה'. כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום מותר להפר בו תורה: לתלמיד במקום הרב. לראש הכנסת ולסגן בפני כהן גדול ואינו כממעט כבוד הרב: כולה משום כבודו דכהן גדול. מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו אבל בעלמא אין חולקין:
תוספות
בא לו. תפילין מן הצד שריין. פירש רש''י ולא חיישינן שמא יישן בהן ויפיח אבל בפ''ק דתמיד (דף כז.) מפרש טעמא אחרינא דלא חיישינן דילמא מגנדר ונפל עלייהו ואיכא בזיון תפילין: אלא למאן דאמר לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר. אע''ג דפלוגתא דתנאי היא בפרק קמא (דף יב.) הוא רוצה ליישב מתניתין דפ''ק דתמיד (דף כה:) ההיא דמקפלין ומניחין תחת ראשיהן אליבא דכולי עלמא: קשין הן. תימה א''כ מאי היא דאמר בפ''ק דערכין (דף ג.) הכל חייבין בכלאים כהנים לוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריך ליה סד''א הואיל ואישתרי לגבייהו כלאים בעבודה שלא בעידן עבודה נמי לישתרו קמ''ל וכו' והשתא כיון דקשין הן לא אישתרו כלאים לגבייהו ותירץ ר''ת דלבישה והעלאה דהוו דאורייתא אסירי אפילו בקשין אבל הצעה דמדרבנן לא גזרו בקשין ודלא כפרש''י שפירש קשין הן ומותרין בלבישה והעלאה ובספ''ק דיום טוב (דף יד:) דתנן משלחין בי''ט כלאים ופריך כלאים למאי חזו ומשני בקשין מיירי נמי בהצעה ואם תאמר והצעה היכי שרי והא כיון דהוו כלאים דאורייתא לענין לבישה והעלאה ליתסרו אפי' למוכרו לעובד כוכבים כדתניא (בתוספת' דכלאים (פרק ה)) הבגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו מרדעת לחמור וכל שכן להציע תחתיו יש לומר ההיא איירי דווקא באבד וחיישינן שמא יקרע בגדו ויחזור ויתפרנו על גבי בגדו כדאמר במס' ע''ז (דף לב.) גבי נודות העובדי כוכבים שאסור לעשות מהן שטיחין לחמור שמא יבקע נודו ויחזור ויתפרנו על גב נודו אבל אם היו הכלאים ניכרים מותר כדתנן במסכת כלאים (פ''ט משנה ד) תכריכי המת ומרדעת החמור אין בהם משום כלאים ואם תאמר והאמר הכא אפי' י' מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם וכן קשה אהא דתנן במסכת כלאים (פ''ט משנה ב) הכרים והכסתות. אין בהם משום כלאים וי''ל דבמצעות שייך כריכה להכי חיישינן שמא תכרך לו נימא אבל במרדעת החמור ובכרים וכסתות לא שכיחא שתיכרך נימא ולהכי לא גזרו מיהו אם בשרו נוגע בהן אסור כדתנא בהדיא גבי כרים וכסתות ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן והוא הדין במרדעת ובלבישה והעלאה אסירי בכל ענין ואף על פי שאין בשרו נוגע בהן כדתנן לא יתן אדם מרדעת של כלאים על כתיפו אפי' להוציא זבל ומה שהשיב ר''י לה''ר שמעון מינביל''א על אותם קושט פורפיטיינ''ש שיש בהן כלאי בגדים ומוכין של צמר אע''פ שהבגדים שעליהן הן של פשתן יש להתיר כדאיתא בספ''ק דביצה (דף טו. ושם) לשון ר''י: בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור. וכן משמע בפרק האיש מקדש (קדושין דף כד.) דאפי' בעזרה אסור לכתחילה ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר בגדי כהונה אין בהן מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת פי' שיוכלו להזהר להסירן מיד אחר עבודה ומשמע הא לכתחילה ללובשן אסור דבזה אפשר להזהר וא''ת הא אמרינן בפרק האומר בקידושין (דף סו.) גבי ינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך אלמא שמותר להניחו אפילו חוץ למקדש וליכא למימר דמיד נזרקה בו מינות דהתם משמע דאכתי לא נזרקה בו מינות עד בתר הכי דקאמר ותורה שבכתב מה תהא עליה ולא אמר נמי התורה שבעל פה ומיהו למאן דאמר (לעיל ז:) דווקא עודהו על מצחו מרצה יכול להניחו כל שעה ואור''ת דלכולי עלמא יכול להניחו כל שעה מדכתיב ביה והיה על מצחו תמיד (שמות בח) ואף על גב דאיצטריך לדרשא אחריתי לעיל בפרק קמא (דף ז:) שלא יסיח דעתו ממנו ושמא יש לומר מדכתיב תרי זימני והיה על מצח אהרן והיה על מצחו נפקא ויותר היה נראה לומר דשלא כדין עשה שהניח הציץ מיהו הכא לא הוה מצי לאכוחי דנזרקה בו מינות שכפר בכל התורה שבעל פה עד בתר הכי דדייק מדלא קאמר אלא תורה שבכתב מה תהא עליה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|