סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא בְּגָדִים שֶׁגּוֹרְדִין אוֹתָן כִּבְרִיָּיתָן מִכְּלֵיהֶן וּמְשָׂרְדִין מֵהֶן כְּלוּם מַאי הִיא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה מַחַט
מֵיתִיבִי בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה מַחַט אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג שֶׁנֶּאֱמַר מַעֲשֵׂה אוֹרֵג אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד שֶׁלָּהֶם כִּדְתַנְיָא בֵּית יָד שֶׁל בִּגְדֵי כְהוּנָּה נֶאֱרֶגֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְנִדְבֶּקֶת עִם הַבֶּגֶד וּמַגַּעַת עַד פִּיסַּת הַיָּד
אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ תִּשְׁעָה פְּנִימִי שֶׁל זָהָב שְׁמוֹנָה חִיצוֹן עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ
וְהָתַנְיָא אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא הָא כְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בְּעׇבְיוֹ טֶפַח הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח וּמַאי מַשֶּׁהוּ זֵיר
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל אָרוֹן וְשֶׁל שֻׁלְחָן שֶׁל מִזְבֵּחַ זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ שֶׁל אָרוֹן עֲדַיִין מוּנָּח הוּא כָּל הָרוֹצֶה לִיקַּח יָבֹא וְיִקַּח שְׁמָּא תֹּאמַר פָּחוּת הוּא תַּלְמוּד לוֹמַר בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ
רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי כְּתִיב זָר וְקָרֵינַן זֵיר זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר לֹא זָכָה זָרָה הֵימֶנּוּ
רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי כְּתִיב וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ וּכְתִיב וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ
מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ אָמַר רָבָא כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם
אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא נִקְרָא נִתְעָב שֶׁנֶּאֱמַר אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַמַּיִם עַוְלָה
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן אוֹי לָהֶם לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶן יִרְאַת שָׁמַיִם
מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא וְתַרְעָא לְדָרְתֵּיהּ עָבֵיד
אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ לָא תִּירְתוּן תַּרְתֵּי גֵּיהִנָּם
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא דְּאוֹמֵן לַהּ סַמָּא דְחַיָּיא דְּלָא אוֹמֵן לַהּ סַמָּא דְמוֹתָא
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי כְּתִיב פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב וּכְתִיב אִמְרַת ה' צְרוּפָה זָכָה מְשַׂמַּחְתּוֹ לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא נָפְקָא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה
יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד אָמַר רַבִּי חֲנִינָא זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה מַאי הִיא נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה
עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ
מַעֲשֵׂה רוֹקֵם מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁרוֹקְמִין בִּמְקוֹם שֶׁחוֹשְׁבִין
תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה רוֹקֵם מַעֲשֵׂה מַחַט לְפִיכָךְ פַּרְצוּף אֶחָד חוֹשֵׁב מַעֲשֵׂה אוֹרֵג לְפִיכָךְ שְׁנֵי פַּרְצוּפוֹת
בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדוּלָּה אַחֲרָיו
מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי יָכוֹל יְהֵא בְּנוֹ שֶׁל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו

רש"י

אלמלא בגדי כהונה. שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל: שגורדין אותן כברייתן מכליהן. כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט: ומשרדין מהם כלום. ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד: מאי היא. אותו שיור: אלו מעשה מחט. מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט: שלש ארונות. שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ: תשעה. גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר אמה וחצי קומתו (שמות כה) ורגלים לא היו לו אלא עץ חלול היה: פנימי של זהב ח'. טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי: וחיצון. של זהב: י' ומשהו. תשעה כנגד גובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של חיצון וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון: והתניא אחד עשר ומשהו. ומשני הא כמאן דאמר יש בעובי שולי הזהב טפח כאשר יש בעובי שולי העץ: הא כמאן דאמר אין בעוביו טפח. אלא משהו ולא ידענא היכא איפליגו בה: ומאי משהו. דקתני בברייתא בתרייתא: זיר. העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב ומשהו דקאמר רב יהודה בעובי שולי החיצון קאמר ובזר לא איירי כלל: שלשה זירין. נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים: הכי גרסינן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שולחן זכה דוד ונטלו. שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח (במדבר יח) וכן המלכות לדוד ולזרעו (תהלים יח): בי מלכים ימלוכו. וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה: זכה. ללמוד לשמה ולקיימה: זרה. משתכחת ממנו: מצווין לעשות מלאכתו. שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח''כ הטילו על הציבור ואע''ג דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי אסמכתא בעלמא הוא דקאמר: איש שותה. תורה כמים ויש בו עולה: דרתא. חצר: ותרעא לדרתיה עביד. שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים: תרתי גיהנם. להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם: צורפתו. ביסורין ובגיהנם: נושא אשה. ניצול מהרהור עבירה: להעיד בלומדיה. מי קיים ומי לא קיים: שרוקמין במקום שחושבים. בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט: חושב מעשה אורג. שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו ב' פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן: משוח מלחמה. כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם (דברים כ): משמש בהן. אם בא לעבוד בבית המקדש לובש ח' בגדים: יהיו לבניו אחריו. האי אחריו קרא יתירא הוא למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא: יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו וכו'. יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו רישא דברייתא הכי תניא לה בת''כ גבי עשירית האיפה והכהן המשיח אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין תלמוד לומר והכהן יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה תלמוד לומר תחתיו מבניו מי שבנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לכפר בקודש וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אף על פי שאין וממלא את מקומו ת''ל ואשר ימלא:

תוספות

אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר