סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד מִי שֶׁרָאוּי לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְאִם אִיתָא מִיחְזֵא חֲזֵי
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכִי קָאָמַר כׇּל שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד יָצָא זֶה שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְמִלְחָמָה
מֵיתִיבִי מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ לֹא בְּאַרְבָּעָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט לֹא בִּשְׁמוֹנָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא זָר מְשַׁוֵּית לֵיהּ אֶלָּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל מִשּׁוּם אֵיבָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַבָּא לְרָבָא וְהַאי תַּנָּא דְּלֵית לֵיהּ אֵיבָה וְלָא קָא מְשַׁמֵּשׁ
דְּתַנְיָא דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה
לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם אֲבָל פּוֹרֵם הוּא מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ
וּמַקְרִיב אוֹנֵן וְאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ חוֹלֵק וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ וּמַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וּמְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵּלִים וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְכׇל עֲבוֹדוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן כְּשֵׁירוֹת אֶלָּא בּוֹ
וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בִּמְרוּבֵּה בְּגָדִים חוּץ מִפַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת
וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בְּמָשׁוּחַ שֶׁעָבַר חוּץ מִפַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה
וְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגוֹת בִּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם וְלֹא מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה וּמַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַחְזִיר
כִּי לֵית לֵיהּ אֵיבָה בְּדִכְווֹתֵיהּ בִּדְזוּטַר מִינֵּיהּ אִית לֵיהּ
יְתֵיב רַבִּי אֲבָהוּ וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ אִיכָּא דְּאָמְרִי רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַרָה וְאַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם יְקָרָא דְבֵי קֵיסָר אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נֵימְרוּ לֵיהּ מֵימָר לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר נִשְׁאַל אִיתְּמַר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה נִשְׁאָל בָּהֶן
תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד שׁוֹאֲלִין הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו כְּלַפֵּי נִשְׁאָל וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי שְׁכִינָה
הַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר אֶרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה וְהַנִּשְׁאָל אוֹמֵר כֹּה אָמַר ה' עֲלֵה וְהַצְלַח רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֹּה אָמַר ה' אֶלָּא עֲלֵה וְהַצְלַח
אֵין שׁוֹאֲלִין בְּקוֹל שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאַל לוֹ לֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאַל לוֹ לִפְנֵי ה' אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ
אֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד וְאִם שָׁאַל אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא אֶחָד וְאֵין מַחְזִירִין לוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר הֲיַסְגִּירוּנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל וְגוֹ' וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד וְהָא אָמְרַתְּ אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא רִאשׁוֹן דָּוִד שָׁאַל

רש"י

תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד. לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו כהן גדול הוא: ואם איתא. דבח' בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי דכתיב ביוה''כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמות כט): משום איבה. אבל מדאורייתא חזי: דלית ליה איבה. דלא חייש לאיבה: ולא קמשמש. כלומר וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה: פר כהן משיח לא גרסינן. דהיינו פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל: ועשירית האיפה. שבכל יום כדכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה (ויקרא ו): לא פורע. ראשו לגדל שיער מחמת אבילות: מלמטה. שיפולי בגדיו: ואינו מטמא לקרוביו. אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה: ומצווה על הבתולה. בעשה: ומוזהר על האלמנה. בלאו: ומחזיר את הרוצח. במיתתו: ומקריב אונן. דכתיב ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא) כדפרישית בפרק קמא (דף יג:): ואינו אוכל. כלומר אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה: ואינו חולק. כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים פרק טבול יום (דף צט.) הראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק: ומקריב חלק בראש. מפורש בפ''ק (דף יד.): ופטור על טומאת מקדש. בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא וכולה הך מתניתא מפרש לה התם: מרובה בגדים. כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים: חוץ מפר הבא על כל המצות. דמשיח כתיב ביה ואע''ג דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת''כ אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה כדתניא בת''כ משיח יכול זה מלך ת''ל הכהן: וכולן נוהגות במשוח שעבר. כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו כולן נוהגות בו: חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה. שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים: האמורין בפרשה. גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה כדמפרש בהוריות (דף יב:) מאשר יוצק (ויקרא כא) ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו. ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה. דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא.) מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח'] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה: כי לית ליה איבה בדכוותיה. משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו: להא שמעתא. דכי אתא רב דימי: אהדרינהו לאפייהו. כלומר לא אמרה ר' יוחנן: רבי אבהו. חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה: נימרו ליה מימר. בהדיא לא אמרה רבי יוחנן: כי אתא רבין אמר. לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו בהן: השואל. מלך או אב בית דין: פניו כלפי נשאל. כלפי כהן: כלפי שכינה. כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן: ושאל לו. משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא: אינו מהרהר בלבו. אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו: שני דברים כאחד. אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני:

תוספות

וכולן נוהגות במשוח שעבר. תימה דתנן בפרק אלו הן הגולין (מכות דף יא:) ומייתי ליה בסנהדרין ר''פ כהן גדול (דף יח:) ההורג כ''ג או כ''ג שהרג אינו יוצא משם לעולם ואמאי לא הדר במיתת משוח שעבר אף לרבנן או משוח מלחמה לר' יהודה שגם הם מחזירים הרוצח ושמא י''ל דכ''ג עיקר וכיון דהוה כ''ג בשעה שהרג לא הדר במיתת הני או במיתת כהן גדול אחר שיעמידו תחתיו והא דקתני דמחזירין הרוצח היינו כגון דלא הוה כהן גדול בשעה שהרג א''נ הא דקתני אינו יוצא משם לעולם כגון דלא הוו משוח שעבר ומשוח מלחמה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר