סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כׇּל הַשִּׁיעוּרִין כּוּלָּן בִּכְזַיִת חוּץ מִטּוּמְאַת אוֹכָלִין שֶׁשִּׁינָּה הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעָן וְשִׁינּוּ חֲכָמִים בְּשִׁיעוּרָן וּרְאָיָה לַדָּבָר יוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי שִׁינָּה הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ מִלֹּא תְעוּנֶּה וּמַאי שִׁינּוּ חֲכָמִים בְּשִׁיעוּרֵיהּ כְּכוֹתֶבֶת
וּמַאי רְאָיָה לַדָּבָר יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא אוֹרְחָא דִקְרָא הוּא
טוּמְאַת אוֹכָלִין כְּבֵיצָה מְנָלַן אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר קְרָא מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹכֶל הַבָּא מֵחֲמַת אוֹכֶל וְאֵיזֶה זֶה בֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת וְאֵימָא גְּדִי מְחוּסָּר שְׁחִיטָה וְאֵימָא בֶּן פְּקוּעָה טָעוּן קְרִיעָה
וְאֵימָא בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי תָּפַסְתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַסְתָּ תָּפַסְתָּ מוּעָט תָּפַסְתָּ וְאֵימָא בֵּיעֲתָא דְּצִיפַּורְתָּא דְּזוּטַר טוּבָא
רַבִּי אֲבָהוּ דִּידֵיהּ אָמַר מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹכֶל שֶׁאַתָּה אוֹכְלוֹ בְּבַת אַחַת וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָאוֹכֵל חֵלֶב בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב לוֹ שִׁיעוּר שֶׁמָּא יָבֹא בֵּית דִּין אַחֵר וְיַרְבֶּה בְּשִׁיעוּרִין
מַאי יַרְבֶּה בְּשִׁיעוּרִין אִי נֵימָא דִּמְחַיְּיבִי קׇרְבָּן אַכַּזַּיִת קָטָן וְהָתַנְיָא אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ
לֹא שָׁב מִידִיעָתוֹ אֵין מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ
אֶלָּא דְּלָא מְחַיְּיבִי קׇרְבָּן עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת גָּדוֹל
וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דִּמְחַיְּיבִי קׇרְבָּן אַכַּזַּיִת קָטָן מַאי יַרְבֶּה בְּשִׁיעוּרִין שֶׁמָּא יַרְבֶּה בְּקׇרְבָּנוֹת מֵחֲמַת שִׁיעוּרִין
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁיעוּרִין וָעוֹנָשִׁין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי עוֹנָשִׁין מִכְתָּב כְּתִיבִי אֶלָּא הָכִי קָאָמַר (אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן) שִׁיעוּרִים שֶׁל עוֹנָשִׁין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שִׁיעוּרִין שֶׁל עוֹנָשִׁין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי אֲחֵרִים אוֹמְרִים בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יַעְבֵּץ תִּיקְּנוּם וְהָכְתִיב אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה אֶלָּא שְׁכָחוּם וְחָזְרוּ וְיִסְּדוּם
הַשּׁוֹתֶה מְלֹא לוּגְמָיו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא מְלֹא לוּגְמָיו מַמָּשׁ אֶלָּא כׇּל שֶׁאִילּוּ יְסַלְּקֶנּוּ לְצַד אֶחָד וְיֵרָאֶה כִּמְלֹא לוּגְמָיו וְהָא אֲנַן תְּנַן מְלֹא לוּגְמָיו אֵימָא כִּמְלֹא לוּגְמָיו
מֵיתִיבִי כַּמָּה יִשְׁתֶּה וִיהֵא חַיָּיב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים רְבִיעִית וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְלֹא לוּגְמָיו רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּמְלֹא לוּגְמָיו רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר כְּדֵי גְמִיעָה
מִי עֲדִיפָא מִמַּתְנִיתִין דְּאוֹקֵימְנָא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה הָכִי נָמֵי כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה אִי הָכִי הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מְלֹא לוּגְמָיו דָּחוּק
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוֹשַׁעְיָא אִם כֵּן הָוֵה לֵיהּ מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל אֲמַר לֵיהּ

רש"י

כל השיעורין. האמורין באוכלין: ששינה הכתוב. לקמן קמפרש ליה: וראיה לדבר. למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו: אשר לא תעונה. ולא כתיב אשר תאכל: מאי ראיה. למה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא: אי מהתם. מדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו: מחוסר שחיטה. כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה: ואימא בן פקועה. שנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו: טעון קריעה. דתנן (שם) קורעו ומוציא את דמו: דבר יוכני. עוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות (דף נז:) שטבעה ביצתו ששים כרכים: זוטר טובא לא גרסינן אלא ה''ג ואימר כביעותא דציפרתא: רבי אבהו דידיה אמר וכו'. פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר שלא פירש בו ר' אלעזר רבו ואין להשיב עליו: האוכל חלב בזמן הזה וכו'. מפרש לה ואזיל: אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן. והכי קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן ולקמן פריך א''כ ימעט בשיעורין מבעי ליה: והתניא וכו'. כלומר וכי אתי ב''ד ומחדש הלכה מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן (ברכות דף לט.) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי שהוא כזית בינוני: אשר לא תעשינה. משמע שאילו ידע לא עשה אבל בשגגה עשה ואשם: אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול. והכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה: ה''ג עונשין מיכתב כתיבי אלא הכי קאמר שיעורין של עונשין וכו'. שיעורי עונשין שעל ידן הוא ענוש הלכה למשה מסיני באיזה שיעור הוא ענוש: יעבץ. הוא עתניאל בן קנז: כמה ישתה. מדבית הלל קפריך: הכי גרסינן איכא בינייהו כמלא לוגמיו דחוק. לבית הלל בעינן כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק: אם כן. דלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו' הוה ליה בציר מרביעית והויא לה מקולי בית שמאי וליתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם:

תוספות

עונשין מיכתב כתיבי ה''ג רש''י אבל בספרים היה כתוב שיעורין . מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ''ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין . של עונשין והדין עמו דל''ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם: הכי נמי כמלא לוגמיו הא דאמר . פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור''ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א''כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא''כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא: ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול'. הקשה ר''ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י''ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (שם דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י''ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט''ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר