|
טקסט הדף מנוקד
הוֹשַׁעְנָא מֵעִיקָּרָא נָמֵי לְאַסָּא הוֹשַׁעְנָא קָרוּ לֵיהּ
תָּנוּ רַבָּנַן סוּכָּה גְּזוּלָה וְהַמְסַכֵּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין אָמַר רַב נַחְמָן מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁתּוֹקֵף אֶת חֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסּוּכָּתוֹ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִי קַרְקַע נִגְזֶלֶת סוּכָּה גְּזוּלָה הִיא וְאִי נָמֵי קַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת סוּכָּה שְׁאוּלָה הִיא וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְסוּכָּה שְׁאוּלָה הִיא אֲבָל גָּזַל עֵצִים וְסִיכֵּךְ בָּהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי דֻּומְיָא דִּרְשׁוּת הָרַבִּים מָה רְשׁוּת הָרַבִּים קַרְקַע לָאו דִּידֵיהּ הוּא סוּכָּה נָמֵי לָאו קַרְקַע דִּידֵיהּ הוּא הָהִיא סָבְתָּא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַרָה לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא וְכוּלְּהוּ רַבָּנַן דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא בְּסוּכָּה גְּזוּלָה הֲווֹ יָתְבִי צָוְוחָה וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ רַב נַחְמָן אֲמַרָה לֵיהּ אִיתְּתָא דַּהֲוָה לֵיהּ לַאֲבוּהָא תְּלָת מְאָה וְתַמְנֵי סְרֵי עַבְדֵי צָוְוחָא קַמַּיְיכוּ וְלָא אַשְׁגְּחִיתוּ בַּהּ אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן פָּעִיתָא הִיא דָּא וְאֵין לָהּ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד אָמַר רָבִינָא הַאי כְּשׁוּרָא דִמְטַלַּלְתָּא דִּגְזוּלָה עָבְדִי לַיהּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא מִשּׁוּם תַּקָּנַת מָרִישׁ פְּשִׁיטָא מַאי שְׁנָא מֵעֵצִים מַהוּ דְּתֵימָא עֵצִים שְׁכִיחִי אֲבָל הַאי לָא שְׁכִיחָא אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן הָנֵי מִילֵּי בְּגוֹ שִׁבְעָה אֲבָל לְבָתַר שִׁבְעָה הָדַר בְּעֵינֵיהּ וְאִי חִבְּרוֹ בְּטִינָא וַאֲפִילּוּ לְאַחַר שִׁבְעָה נָמֵי יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי תָּנָא יָבֵשׁ פָּסוּל רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר אָמַר רָבָא מַחֲלוֹקֶת בְּלוּלָב דְּרַבָּנַן סָבְרִי מַקְּשִׁינַן לוּלָב לְאֶתְרוֹג מָה אֶתְרוֹג בָּעֵי הָדָר אַף לוּלָב בָּעֵי הָדָר וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן לוּלָב לְאֶתְרוֹג אֲבָל בְּאֶתְרוֹג דִּבְרֵי הַכֹּל הָדָר בָּעֵינַן וּבְלוּלָב לָא בָּעֵי רַבִּי יְהוּדָה הָדָר וְהָתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי הָדָר לָא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן כַּפּוֹת תְּמָרִים כְּפוֹת וְאִם הָיָה פָּרוּד יִכְפְּתֶנּוּ וְלָא בָּעֵי הָדָר וְהָתְנַן אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי הָדָר לָא דְּהָא אָמַר רָבָא אֲפִילּוּ בְּסִיב וַאֲפִילּוּ בְּעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא [וְאֶלָּא] מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה הָתָם דְּקָא סָבַר לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אַחֲרִינָא הָוֵה לְהוּ חֲמִשָּׁה מִינִין וּבְאֶתְרוֹג מִי בָּעֵי רַבִּי יְהוּדָה הָדָר וְהָתַנְיָא אַרְבַּעַת מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב כְּשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן כָּךְ אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן לֹא מָצָא אֶתְרוֹג לֹא יָבִיא לֹא פָּרִישׁ וְלֹא רִמּוֹן וְלֹא דָּבָר אַחֵר כְּמוּשִׁין כְּשֵׁרִין יְבֵשִׁין פְּסוּלִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף יְבֵשִׁין וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה רש"י
הושענא קרו לה. על שם שרגילין לאוגדן להושענא בחג: והמסכך ברשות הרבים. הא נמי גזל הרבים: מחלוקת. הא דפסיל ר' אליעזר כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקעו של נגזל וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: ור' אליעזר לטעמיה. דאמר סוכה שאולה אין יוצאין בה בפ' הישן (לעיל כז:) הלכך ממה נפשך זו פסולה: אי קרקע נגזלת. כלומר אם יש על הקרקע תורת גזל כשאר מטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן: סוכה גזולה היא. ור' אליעזר דריש תעשה לך משלך ולא גזולה ולא שאולה: ואי אינה נגזלת. וכל הימים ברשות בעליה היא הויא לה שאולה ופלוגתא היא בהגוזל (ב''ק דף קיז:) איכא למ''ד קרקע נגזלת דדריש ריבוי ומיעוט ואיכא למ''ד קרקע אינה נגזלת דדריש כללי ופרטי: ורבנן לטעמייהו. דאמרי יוצא אדם בסוכה שאינו שלו בשאולה וס''ל דקרקע אינה נגזלת דרבנן היא דאמרי בפ' הגוזל (שם) דקרקע אינה נגזלת ופליגי עליה דר''א נמי בהא דגזילת קרקע הלכך שאולה היא וה''ה נמי דה''ל לר''נ למימר דר''א לטעמיה דאמר בהגוזל (שם) קרקע נגזלת וסוכה גזולה היא דמייאשי בעלים מינה כשאר מטלטלין דה''ל קרקע בחזקת גזלן ורבנן לטעמייהו דאמרי קרקע אינה נגזלת ושאולה היא אלא אי אמר הכי הוי משמע דמודי ר' אליעזר בשאולה ואנן קים לן בהישן (לעיל דף כז:) דאף בשאולה פסיל הלכך אמר לה רב נחמן ממה נפשך כלומר א''נ הוה סבירא ליה לר' אליעזר קרקע אינה נגזלת כרבנן אפ''ה פסיל לה משום שאולה: אבל גזל עצים וסיכך בהן. אין זו לא גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא יחזור דמים ודאמרינן בפ' הישן (שם) דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים ומסכך בהן אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין כאן משום תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה היא: ממאי. דבגזילת קרקע פליגי ובטעמא דשאולה: ההיא סבתא. דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים וסככו בהן: צווחה. צווחה להחזיר לה עצים עצמן: לאבוהא. לאברהם אבינו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות: פעיתא. קולנית היא זו: אלא דמי עצים. דתקנת חכמים היא זו על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים במס' גיטין (ד' נה.): עבדו רבנן תקנתא. לטול דמיו: מפני תקנת מריש. ולא אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתיר סוכתו דמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע: פשיטא מאי שנא מעצים. דאמרן לעיל גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמים: עצים שכיחי. לקנות בדמים שיתן לו זה הלכך משום תקנת השבים לא אטרחוהו לגוזל דהא נגזל מצי מיטרח ומזבן: ואי חברה בטינא. הוה ליה כשאר בנין קבוע: מה אתרוג בעי הדר. כדכתיב ביה: לא מקשינן. לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק''ו: אבל אתרוג דברי הכל בעי הדר. דהדר כתיב ביה ולא דרשינן ליה לרבי יהודה אידור לשון יווני כדדריש ליה בן עזאי לקמן (ד' לה.): כפות. לשון אסירה כדתנן (מכות ד' כב:) כופת שתי ידיו על העמוד: אין אוגדין את הלולב. האי לולב היינו הושענא כולהו שלשה המינים יחד: אפילו בסיב. הגדל סביבות הדקל ונכרך סביביו כעין לולבי גפנים: ואפילו בעיקרא דדיקלא. מן הקליפה ואע''פ שאין מראיהן דומה למראה הלולב ובלבד שיהא מאותו המין דטעמא דר' יהודה התם לאו משום הדר הוא: אלא משום דקסבר לולב צריך אגד. הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר בבל תוסיף אם יאגד מין חמישי: פריש. קורוני''א: כמושים. פלצידי''ש:
תוספות
אי קרקע נגזלת. אמת הוא דר' אליעזר סבר כן דשמעינן ליה הכי בהגוזל בתרא (ב''ק דף קיז:) אלא רוצה ליישב דבריו בכל ענין: אבל גזל עצים וסיכך בהן. אין זה לא גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אין לו עליו לסתור את בנינו אלא יחזיר דמים והא דאמרינן בפרק הישן (לעיל דף כז:) דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים וסיכך בהן אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה והיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין בה משום תקנת השבים שהרי לא טרח לבנותו ולא הוציא עליו יציאות הלכך גזולה היא כך פי' בקונטרס ועל חנם דחק דמדכתיב לך דממעטינן גזולה בפרק הישן (לעיל דף כז:) וגזל עצים וסיכך בהן שינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני ומשום תקנת מריש היינו מדרבנן וקרא מיתוקם מדאורייתא ואפילו [מדרבנן] בלא עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת: ור''י סבר לא מקשינן לולב לאתרוג. פי' בקונטרס לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לידרוש מעצמו מכל י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא קל וחומר ותימה גדולה פי' דאפילו סמוכין דהיינו שני מקראות הסמוכין זה לזה ניתנו לידרש מן התורה כדאמרן בריש יבמות (דף ד.) סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר כל שכן היקישא דהיינו שני דברים המוקשים בפסוק אחד ואפילו לר' יהודה דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח ומופנה כדאמרינן התם מ''מ בהיקישא מודה אלא כל המדות אדם דן מעצמו חוץ מגזרה שוה דאין דן אלא אם כן למדה מרבו והכא בסברא פליגי דיש דברים שאין להקישם לאותו דבר ושמא קסבר לא שייך לשון הדר אלא בפירות: אין אוגדין את הלולב אלא במינו. תימה היכי בעי למימר משום דבעי הדר והא פסל במתניתין (ד' לו:) בגימוניות של זהב שהיו עושין משום נוי ושמא הוי מצי למימר וליטעמיך: לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש. יש לדקדק מכאן דאם לא מצא כשר מברך בפסול מדנקט פריש או רמון ויש לדחות אבל יש לדקדק דשרי כמו לולב פסול לרבנן בשעת הדחק:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|