סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַחֲזִיק מָלֵא אֵינוֹ מַחֲזִיק אֲבָל מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא מַחֲזִיק רֵיקָן אֵינוֹ מַחֲזִיק שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְגוֹ' אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְאִם לָאו לֹא תִּשְׁמַע דָּבָר אַחֵר אִם שָׁמוֹעַ בְּיָשָׁן תִּשְׁמַע בְּחָדָשׁ וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ שׁוּב לֹא תִשְׁמָע
מִיָּד תִּינוֹקוֹת וְכוּ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶתְרוֹג בַּשְּׁבִיעִי אָסוּר בַּשְּׁמִינִי מוּתָּר סוּכָּה אֲפִילּוּ בַּשְּׁמִינִי אֲסוּרָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֶתְרוֹג אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִי נָמֵי מוּתָּר
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר לְמִצְוָתַהּ אִתַּקְצַאי וּמַר סָבַר כּוּלֵּי יוֹמָא אִתַּקְצַאי
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מִיָּד תִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן מַאי לָאו הוּא הַדִּין לִגְדוֹלִים לָא תִּינוֹקוֹת דַּוְקָא
אִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן תִּינוֹקוֹת אִין גְּדוֹלִים לָא הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ גְּדוֹלִים וְהַאי דְּקָתָנֵי תִּינוֹקוֹת אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא קָתָנֵי
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי שְׁנָא סוּכָּה מַאי שְׁנָא אֶתְרוֹג
אֲמַר לֵיהּ סוּכָּה דְּחַזְיָא לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת דְּאִי אִיתְרְמִי לֵיהּ סְעוֹדְתָּא בָּעֵי מֵיתַב בְּגַוַּוהּ וּמֵיכַל (בַּהּ) בְּגַוַּוהּ אִתַּקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּמִיגּוֹ דְּאִתַּקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִתַּקְצַאי לְכוּלֵּי יוֹמָא דִּשְׁמִינִי אֶתְרוֹג דְּלָא חֲזֵי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לָא אִתַּקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלָא אִתַּקְצַאי לְכוּלֵּי יוֹמָא דִּשְׁמִינִי
וְלֵוִי אָמַר אֶתְרוֹג אֲפִילּוּ בַּשְּׁמִינִי אָסוּר וַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶתְרוֹג בַּשְּׁבִיעִי אָסוּר בַּשְּׁמִינִי מוּתָּר קָם אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּלֵוִי קָם רַבִּי זֵירָא בְּשִׁיטְתֵיהּ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְסְלָה אָסוּר לְאוֹכְלָהּ כׇּל שִׁבְעָה
אָמַר רַבִּי זֵירָא לָא לִיקְנֵי אִינִישׁ הוֹשַׁעְנָא לְיָנוֹקָא בְּיוֹמָא טָבָא קַמָּא מַאי טַעְמָא דְּיָנוֹקָא מִקְנֵא קָנֵי אַקְנוֹיֵי לָא מַקְנֵי וְאִשְׁתְּכַח דְּקָא נָפֵיק בְּלוּלָב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ
וְאָמַר רַבִּי זֵירָא לָא לֵימָא אִינִישׁ לְיָנוֹקָא דְּיָהֵיבְנָא לָךְ מִידֵּי וְלָא יָהֵיב לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאַגְמוֹרֵיהּ שִׁיקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר
וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאִיתְּמַר הִפְרִישׁ שִׁבְעָה אֶתְרוֹגִין לְשִׁבְעָה יָמִים אָמַר רַב כׇּל אַחַת וְאַחַת יוֹצֵא בָּהּ וְאוֹכְלָהּ לְאַלְתַּר וְרַב אַסִּי אָמַר כׇּל אַחַת וְאַחַת יוֹצֵא בָּהּ וְאוֹכְלָהּ לְמָחָר בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר לְמִצְוָתַהּ אִתַּקְצַאי וּמַר סָבַר לְכוּלֵּי יוֹמָא אִתַּקְצַאי
וַאֲנַן דְּאִית לַן תְּרֵי יוֹמֵי הֵיכִי עָבְדִינַן אָמַר אַבָּיֵי שְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי אָסוּר תְּשִׁיעִי סְפֵק שְׁמִינִי מוּתָּר מָרִימָר אָמַר אֲפִילּוּ שְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי מוּתָּר
בְּסוּרָא עָבְדִי כְּמָרִימָר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי עָבֵיד כְּאַבַּיֵּי וְהִלְכְתָא כְּאַבַּיֵּי
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי לְסוּכָּה וּשְׁמִינִי לִבְרָכָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁמִינִי לָזֶה וְלָזֶה מֵיתַב כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָתְבִינַן כִּי פְּלִיגִי

רש"י

מחזיק. מה שנותנין לתוכו: מלא אינו מחזיק. מה שתוסיף עליו: אם שמוע תשמע. אם הורגלת לשמוע אז תשמע תוכל ללמוד ולהוסיף: ואם לאו. שלא הטית אזן בילדותך לשמוע: לא תשמע. לאחר זמן לא יספיקו בידך: ד''א אם אתה שומע בישן. מחזר על תלמודך ששמעת: תשמע בחדש. תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים: ואם יפנה לבבך. להתייאש על מה שלמדת כבר מלחזור עליו: שוב לא תשמע. משתפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעין אותך דהכי כתיב אם יפנה לבבך ולא תשמע (דברים ל): אסור. לאכילה ואפילו לאחר שיצא בה כדמפרש טעמא קסבר לכל שבעת הימים אתקצאי: סוכה אפי' בשמיני אסורה. להסקה וטעמא מפרש לקמן מאי שנא מאתרוג: ואפי' בז' נמי מותרת. משיצא בה ואינה עומדת למצוה עוד דקסבר למצותה אתקצאי ותו לא: מיד תינוקות שומטין כו'. בשביעי קאי במתני' ויש מפרשים מיד תינוקות כלומר מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטין את לולביהן כלומר מניחין אותם כמו שומטו ומניחו בקרן זוית והולכין ואוכלין אתרוגיהן ואין נראה דאמרינן (בבראשית רבה) מעשה בחסיד א' שנתן דינר לעני והקניטתו אשתו וברח ולא היה לו במה להתפרנס בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות כדתנן תמן מיד התינוקות שומטין כו' והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך כרך אחד והוצרכו לבית המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה ומכרן ביוקר גדול וחזר לביתו אלמא דגדולים שמטי ליה מיד התינוקות: מאי לאו הוא הדין. באתרוגין של גדולים נמי שרו באכילה: תינוקות דוקא. שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של גדולים שהוקצה למצוה גמורה אסורין כל היום: אורחא דמילתא. שאין דרך לשמוט מיד הגדולים את אתרוגיהם: דחזיא לבין השמשות. שהרי מצותה כל היום: אתרוג לא חזי לבין השמשות. משיצא בו שחרית: אתרוג אפילו בשמיני אסורה. מיגו דאסירה בין השמשות דשמיני משום דבין השמשות ספק יום הוא ובשביעי אתקצאי לכולי יומא וכיון דבין השמשות אסורה ואע''ג דלא חזיא לבין השמשות אסורה לכולי יומא: קם אבוה דשמואל בשטתיה דלוי. חזר בו מדבריו ואמר כלוי: קם רבי זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל. אמר בבית המדרש בשביעי אסור בשמיני מותר: אתרוג שנפסלה. רבותא נקט דאפילו נפסלה אסורה כל שבעה שמתחילה לשבעה הוקצה אבל בשמיני מותרת: לא ליקני איניש הושענא לינוקא. במתנה עד שלא יצא בו הוא: מקנה קני. דרבנן תקינו ליה זכייה לנפשיה: אקנויי לא מקני. אינו יכול לחזור ולהקנותו לאביו במתנה דלאו בר דעת הוא: ובפלוגתא. הא דרבי יוחנן ורבי שמעון ב''ל איפלוג נמי רב ורב אסי וכיון דקמו רב אסי ורבי יוחנן בחדא שיטתא הלכתא כוותייהו ואסורה בשביעי ומותרת בשמיני והיינו דקבעי ואנן דאית לן בשמיני תרי יומי היכי עבדינן מי אסרינן ליה ביומא קמא משום ספק שביעי או לא: מרימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה לא גרסינן לה: שביעי לסוכה. כדמפרש לה לקמן: ושמיני לברכה. שאומר בתפלה וברכת המזון וקידוש את יום השמיני חג עצרת הזה: שמיני לזה ולזה. אף לענין סוכה הוי שמיני ולקמן מפרש ואזיל למילתיה: כולי עלמא לא פליגי דיתבינן בסוכה. בשמיני ספק שביעי ואפילו לר' יוחנן דאמר שמיני לזה ולזה:

תוספות

אתרוג בשביעי אסור. אפילו לאחר שיצא בו כמו שמפרש דלכולי יומא אתקצאי ואפי' לריש לקיש דאמר בשביעי מותר היינו לבתר דנפק ביה כדאמרינן למצותה אתקצאי ותימה ר' חנינא דאמר פרק לולב הגזול (לעיל דף לו:) דמטביל ביה ברישא והדר נפיק ביה כמאן דלא כרבי יוחנן ולא כריש לקיש וי''ל כיון דלא אכל ליה כוליה ומשייר בה כשיעור דמצי נפיק ביה שרי אפי' לר' יוחנן ואע''ג דממה נפשך נאסרה כולה ביום ראשון דחסר כל שהוא פסול דלמא רבי חנינא הפריש כולה ליום ראשון ומקצתה לשאר הימים מידי דהוה אז' אתרוגין לשבעת הימים דלקמן בשמעתין ואע''ג דתנאי דמהני בסוכה לא מהני אלא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות כדאיתא פרק המביא כדי יין (ביצה דף ל:) והכא ביום ראשון ממה נפשך בודל מכולן הא אמרינן התם אתרוג דמפסקי לילות מימים כל חד וחד באנפי נפשיה סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולה כחד יומא אריכתא דמי והיה ר' חנינא מתנה כוליה ליום ראשון ובשאר הימים אינו בודל ממקצתו בבין השמשות שלהן ומיהו קשה דלעיל פרק לולב הגזול (דף לח.) גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב דקתני לכשיבא לביתו יטול על שולחנו משמע בגמרא דמפסיק סעודתו בשביל לולב וכל שכן שלא יתחיל א''כ רבי חנינא היכי מטביל בה ברישא וצריך לומר דהכי קאמר מטביל בה היום ונפיק בה למחר: תינוקות אין גדולים לא. פירושו במתניתין: דאי איתרמי ליה סעודתא. אע''ג דאתרוג נמי מוקצה בין השמשות מטעם ספק יום לא קשיא מידי כדפרישת פ''ק (דף י: ושם בד''ה עד) גבי עיטרה בקרמים וא''ת ולמה לי טעמא דאי איתרמי ליה סעודתא תיפוק ליה דאסור משום איסור סתירת אהל וי''ל דאיצטריך למיסר בשמיני אפי' נפלה בחול המועד הואיל ואתקצאי לשבעה ואפילו בין השמשות מחמת דהוה אכיל בה אם היתה קיימת וכולה כחד יומא כדפריש' כיון דלא מפסקי לילות מימים א''נ לענין נויי סוכה דאין בהם משום סתירת אהל: אתרוג אפילו בשמיני אסורה. דגזר אתרוג אטו סוכה כדמפרש פ''ק גבי עיטרה בקרמים: דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני. לא דמי לבר שטיא דפ' ארבעה אחין (יבמות דף לא.) דאמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא שוטה זבין דשוטה גרע ולא קני מקני: שמיני ספק שביעי אסור'. בארץ ישראל דליכא ספיק' לא גזור אטו סוכה אבל בבבל דאיכא ספיקא אע''ג דלא מברך ביה גזור אטו סוכה אבל תשיעי ספק שמיני לא גזור אתרוג אטו סוכה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר