סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רֵיאָה שׁוֹאֶבֶת כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין כָּבֵד כּוֹעֵס מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמְנִיחָתוֹ טְחוֹל שׂוֹחֵק קֻרְקְבָן טוֹחֵן קֵיבָה יְשֵׁנָה אַף נֵעוֹר נֵעוֹר הַיָּשֵׁן יָשֵׁן הַנֵּעוֹר נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ תָּנָא אִם שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם נֵעוֹרִים מִיָּד מֵת
תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן שֶׁנֶּאֱמַר וּלְבֵי חָלָל בְּקִרְבֵי רְשָׁעִים יֵצֶר רַע שׁוֹפְטָן שֶׁנֶּאֱמַר נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ אָמַר רַבָּה כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לָא שָׁבֵיק מָר חַיֵּי לְכׇל בְּרִיָּה
וְאָמַר רָבָא לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְרַשִּׁיעֵי גְּמוּרֵי אוֹ לְצַדִּיקִי גְּמוּרֵי אָמַר רָבָא לִידַּע אִינָשׁ בְּנַפְשֵׁיהּ אִם צַדִּיק גָּמוּר הוּא אִם לָאו אָמַר רַב לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָעוֹלָם הַזֶּה וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָעוֹלָם הַבָּא
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם נֶאֱמַר בְּכׇל נַפְשְׁךָ לָמָּה נֶאֱמַר בְּכׇל מְאֹדֶךָ וְאִם נֶאֱמַר בְּכׇל מְאֹדֶךָ לָמָּה נֶאֱמַר בְּכׇל נַפְשְׁךָ אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר בְּכׇל נַפְשְׁךָ וְאִם יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר בְּכׇל מְאֹדֶךָ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּכׇל נַפְשְׁךָ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ
תָּנוּ רַבָּנַן פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אָמַר לוֹ עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת הָרְשָׁעָה
אָמַר לוֹ אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם אָמַר לָהֶם רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם אָמְרוּ לוֹ אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבְּחַיּוֹת לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה וּמָה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ כָּךְ אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְתָפְסוּ לְפַפּוּס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ פַּפּוּס מִי הֲבִיאֲךָ לְכָאן אָמַר לוֹ אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אוֹי לוֹ לְפַפּוּס שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ עַד כָּאן אָמַר לָהֶם כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה בְּכׇל נַפְשְׁךָ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ אָמַרְתִּי מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ הָיָה מַאֲרִיךְ בְּאֶחָד עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים וְגוֹ' אָמַר לָהֶם חֶלְקָם בַּחַיִּים יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאַתָּה מְזֻומָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא
לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁהוּא מְכֻוּוֹן כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְכוּ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים וּבְרוֹאֶה אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים וּבְרוֹאֶה וּבְשֶׁאֵין גָּדֵר וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה תָּנוּ רַבָּנַן הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם וּבַגָּלִיל לֹא יִפָּנֶה אֶלָּא מִזְרָח וּמַעֲרָב וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם גָּדֵר וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וַחֲכָמִים אוֹסְרִים חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְדָדִין
תַּנְיָא אִידַּךְ הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם וּבַגָּלִיל צָפוֹן וְדָרוֹם אָסוּר מִזְרָח וּמַעֲרָב מוּתָּר וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָסוּר בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מֻותָּר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר בְּכׇל מָקוֹם רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּץ לָאָרֶץ רַבָּה הֲווֹ שַׁדְיָין לֵיהּ לִבְנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב אֲזַל אַבָּיֵי שְׁדַנְהוּ צְפוֹן וְדָרוֹם עָל רַבָּה תָּרְצַנְהוּ אֲמַר מַאן הַאי דְּקָמְצַעַר לִי אֲנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי דְּאָמַר בְּכׇל מָקוֹם אָסוּר

רש"י

שואבת כל מיני משקין. אע''פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס: זורקת בו טפה. מרה ומניחתו מן הכעס: שוחק. שחוק: קרקבן. בעוף הוא המסס בבהמה: טוחן. המאכל: אף. החוטם: נעור. מקיצו משנתו: נעור הישן וישן הנעור. שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת: נמוק והולך לו. מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי: ולבי חלל בקרבי. יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו: נאם פשע לרשע וגו'. אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו: כי יעמוד. הקב''ה: לימין אביון להושיע משופטי נפשו. ש''מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים: לא שבק מר חיי לכל בריה. אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם: לרשיעי גמורי. העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ): לצדיקי גמורי העוה''ב. שאין להם בעוה''ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:): לכך נאמר בכל מאדך. מן החביב עליך: והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. קורא קריאת שמע: ממתים ידך יי' ממתים. מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם: מן הצופים. מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו: וברואה. שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא: ובשאין גדר. מפסיק בינו להר הבית: ובזמן שהשכינה שורה. שבית המקדש קיים: הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב. אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה: ובגליל. שהיא בצפונה של א''י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב: ה''ג וחכמים אוסרין ולא גרסינן בכל מקום: חכמים היינו ת''ק. דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה: איכא בינייהו צדדים. דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר' יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא: בדר' עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר: הוו שדיין ליה לבני. לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א' למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל: אזל אביי שדנהו צפון ודרום. לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר''ע דאמר בחו''ל נמי קפדינן עלה דמילתא:

תוספות

אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר