סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וְאִם שְׁחָטוֹ אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ מִכְּלָל (דְּרֵישָׁא) בִּדְאִית לֵיהּ עָסְקִינַן
אֶלָּא אָמַר רַבָּה אֵפֶר כִּירָה מוּכָן לְוַדַּאי וְאֵין מוּכָן לְסָפֵק
לְסָפֵק מַאי טַעְמָא לָא דְּקָא עָבֵיד גּוּמָּא וַדַּאי נָמֵי קָא עָבֵיד גּוּמָּא אֶלָּא כִּדְרַבִּי אַבָּא הָכָא נָמֵי כִּדְרַבִּי אַבָּא
אֶלָּא סָפֵק מַאי טַעְמָא דִּלְמָא עָבֵיד כְּתִישָׁה וַדַּאי נָמֵי נִגְזוֹר מִשּׁוּם כְּתִישָׁה וַדַּאי כִּי קָא עָבֵיד כְּתִישָׁה אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה
אֵימַר דְּאָמְרִינַן אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה כְּגוֹן מִילָה בְּצָרַעַת אִי נָמֵי סָדִין בְּצִיצִית
דִּבְעִידָּנָא דְּקָא מִעֲקַר לָאו קָא מוֹקֵים לַעֲשֵׂה הָכָא בְּעִידָּנָא דְּקָא מִעֲקַר לָאו לָא מוֹקֵים עֲשֵׂה הָא לָא קַשְׁיָא דְּבַהֲדֵי דְּכָתֵישׁ קָא מִכַּסֵּי
סוֹף סוֹף יוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה
אֶלָּא אָמַר רָבָא אֵפֶר כִּירָה דַּעְתּוֹ לְוַדַּאי וְאֵין דַּעְתּוֹ לְסָפֵק
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא הִכְנִיס עָפָר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה מוּתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר דַּם צִפּוֹר אָסוּר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה
נְהַרְבְּלָאֵי אָמְרִי אֲפִילּוּ הִכְנִיס עָפָר לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר מוּתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חָמָא וְרַבִּי זֵירָא וְאָמְרִי לַהּ רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא וְרַבִּי זֵירָא חַד אָמַר כּוֹי הֲרֵי הוּא כְּצוֹאָה וְחַד אָמַר כּוֹי אֵינוֹ כְּצוֹאָה
תִּסְתַּיַּים דְּרָבָא הוּא דְּאָמַר כּוֹי הֲרֵי הוּא כְּצוֹאָה דְּאָמַר רָבָא הִכְנִיס עָפָר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה מוּתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר דַּם צִפּוֹר אָסוּר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה תִּסְתַּיַּים
רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא אָמַר כּוֹי הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מְכַסֵּינַן גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַתָּרַת חֶלְבּוֹ
אִי הָכִי אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי בַּחוֹל אָמְרִי לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ הוּא צָרִיךְ
שָׁחַט בְּאַשְׁפָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בָּא לִימָּלֵךְ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
אֶלָּא בְּחוֹל [אִי נָמֵי] מִסְּפֵקָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן זִיל טְרַח וְכַסִּי בְּיוֹם טוֹב אִי מִסְּפֵקָא מִי אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן זִיל טְרַח וְכַסִּי
תָּנֵי רַבִּי זֵירָא לֹא כּוֹי בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אֲפִילּוּ שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְנִתְעָרְבוּ דָּמָן זֶה בָּזֶה אָסוּר לְכַסּוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יָאסִינִיאָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין יָכוֹל לְכַסּוֹתוֹ בִּדְקִירָה אַחַת אֲבָל יָכוֹל לְכַסּוֹתוֹ בִּדְקִירָה אַחַת מוּתָּר
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזַר דְּקִירָה אַחַת אַטּוּ שְׁתֵּי דְקִירוֹת קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַבָּה שָׁחַט צִפּוֹר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֵין מְכַסִּין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב

רש"י

והא מדקתני סיפא כו'. כלומר בשלמא אין שוחטין דרישא איצטריך כדקאמרת דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי אלא סיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן השתא ודאי אין מכסין ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דלגבי ודאי מכסין ואשמועינן דספק לא וקשיא לן אמאי אין מכסין אי כדרב יהודה אי באפר הכירה: מוכן לודאי ואין מוכן לספק. קא ס''ד דהכי קאמר אע''ג דדעתיה לכל מילי הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק ופרכינן וכיון דדעתיה עלויה ומשום דאקצה ליכא ספק מ''ט לא מכסינן משום דקא עביד גומא בתמיה: אלא כדר' אבא. ודאי מ''ט שרית כדר' אבא דאמר לעיל מקלקל הוא ופטור עליה: דלמא קא עביד כתישה. גרסינן שמא יהו שם רגבים ויכתישם: ודאי נמי נגזור משום כתישה. ומשני כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש לא גזור רבנן משום כתישה דאי נמי אתו לידי כך לאו איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה דוכסהו בעפר ודחי לא תעשה מלאכה דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד.) עשה דוחה את לא תעשה: מילה בצרעת. דכתיב (דברים כד) השמר בנגע הצרעת ותניא בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (קלב:) ימול בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ: אי נמי ציצית בכלאים דכתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז וסמיך ליה גדילים תעשה לך דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה אבל עשה זה כשהוא כותש עובר בלאו והעשה אינו מקיים עד שיכסה: עשה ולא תעשה הוא. דכתיב (ויקרא כג) ביום הראשון שבתון דמשמע שבות: ואין דעתו לספק. הלכך איסור מוקצה איכא והוא הדין לדרב יהודה: ואזדא רבא לטעמיה. דאמר מי שדעתו לודאי לא רמי אנפשיה לאזמוני למידי דספק: הכניס עפר לכסות בו צואה. ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו''ט לפניו: מותר לכסות דם צפור. שיש לו לשחוט ביום טוב דכיון שהזמינו לספק כל שכן לודאי: אסור לכסות בו צואה. אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק: מותר לכסות בו צואה. כיון דאזמניה אזמניה דהא נמי קרוב לודאי: נהרבלאי אמרי. בסנהדרין (דף יז:) מפרש דהוא רמי בר בריבי: כוי הרי הוא כצואה. המכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם כוי דזה וזה ספק: וחד אמר אינו כצואה. והמכניס עפר לכסות צואה אסור לכסות בו דם כוי דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי: תסתיים דרבא הוא דאמר. צואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה: דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם צפור אסור לכסות בו צואה. אלמא ספק הוא: משום התרת חלבו. דאי שרית לכסוייה אתי למימר חיה הוא: בחול אמרי לנקר חצרו כו'. הרואה אומר לא מפני שטעון כסוי אלא כדי לנקר חצרו מכסהו: לא גרסינן ולטעמיך אלא הכי גרסינן בא לימלך מאי איכא למימר. מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו ובחול והם מורים לו שצריך כסוי: מאי איכא למימר. איהו גופיה אתי למימר חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי: אלא. לא גרסינן: בחול אי נמי ספקא הוא כו'. כלומר בחול זה שהורוהו לכסות לא מחזיק ליה בחיה ודאית דמימר אמר אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה אמרי ליה זיל טרח וכסי כו' אמרי ליה גרסינן: לא כוי בלבד אמרו. דאין מכסין ביום טוב דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה ואפילו באפר הכירה: אלא אפילו שחט כו'. דאיכא חד דטעון כסוי אפילו הכי אין מכסין משום דקא טרח נמי בשל בהמה: פשיטא. דהא לא טרח בשביל בהמה מידי: אין מכסין אותו ביו''ט. דהיה לו לכסות מבעוד יום ומשום אמנועי משום שמחת יום טוב ליכא דמשום דלא מכסי דם לא מתסר צפור באכילה:

תוספות

והא מדקתני סיפא ואם שחטו וכו'. ואם תאמר אמאי לא פריך אי לית ליה פשיטא דאין שוחטין דבמאי יכול לכסות ופירש הקונט' דאי קאי ארישא הוה אמינא דלשחוט ולא לכסייה משום שמחת י''ט אלא אסיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני איצטריך למימר אין מכסין אותו השתא ודאי אין אנו מכסין כב''ה דאסרי אפי' דיעבד בלא דקר נעוץ ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דודאי מכסין אבל ספק לא והדר קושיא לדוכתין לכסייה כדרב יהודה או באפר כירה: סוף סוף יו''ט עשה ולא תעשה אלא אמר רבא וכו'. ותימה דהכא משמע לרבא דאית ליה עשה ולא תעשה מדדחיק נפשיה לשנויי ובפרק במה מדליקין (שבת דף כד: שם) אמר רבא הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה ורב אשי אמר יום טוב עשה ולא תעשה וכו' משמע דרבא לית ליה ההוא טעמא וי''ל דגמרא דחיק נפשיה לאוקומי מילתא דרבא אליבא דהלכתא די''ט עשה ולא תעשה אע''ג דרבא עצמו לית ליה האי סברא: תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו וכו'. וא''ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה דהא כסוי דאורייתא דכתיב וכסהו בעפר וי''ל דאין הכי נמי דשב ואל תעשה יש כח בידם.:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר