סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חָצֵר לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יַעֲקֹב דִּתְנַן הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לְקַצּוֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹכְלִין מֵהֶן עֲרַאי וּפְטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר וְתָנֵי עֲלַהּ רַבִּי יַעֲקֹב מְחַיֵּיב וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר
תְּרוּמָה לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן פֵּירוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי וַחֲכָמִים מַתִּירִין
מִקָּח (כְּדִתְנַן) הַלּוֹקֵחַ תְּאֵנִים מֵעַם הָאָרֶץ בִּמְקוֹם שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם דּוֹרְסִין אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְעַשְּׂרָן דְּמַאי
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ מִקָּח אֵינָהּ קוֹבַעַת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וּשְׁמַע מִינַּהּ רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן וּשְׁמַע מִינַּהּ מְעַשְּׂרִין דְּמַאי מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ
וּלְאַפּוֹקֵי מֵהָא דִּתְנַן הַמַּחֲלִיף פֵּירוֹת עִם חֲבֵירוֹ זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לֶאֱכוֹל זֶה לְקַצּוֹת וְזֶה לְקַצּוֹת זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לְקַצּוֹת חַיָּיב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֶאֱכוֹל חַיָּיב לְקַצּוֹת פָּטוּר
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמֵּבִיא
מַתְנִי' מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת וּמְכַסִּים פֵּירוֹת בְּכֵלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת
גְּמָ' אִתְּמַר רַב יְהוּדָה וְרַב נָתָן חַד תָּנֵי מַשִּׁילִין וְחַד תָּנֵי מַשְׁחִילִין
אָמַר מָר זוּטְרָא מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּכְתִיב כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן הַשָּׁחוּל וְהַכָּסוּל שָׁחוּל שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ כָּסוּל שֶׁאֶחָד מִיַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַנְשִׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ
מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר נָזִיר לֹא יָחוֹף רֹאשׁוֹ בַּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן הַשְּׁחוֹר וְהַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ טְמֵאִין
וּמַאן דְּתָנֵי מַנְשִׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּמַּיִם מְהַלֵּךְ בָּהֶם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אִי נָמֵי מֵהָא דִּתְנַן אֵיזֶהוּ לֶקֶט הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת קְצִירָה
תְּנַן מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב עַד כַּמָּה אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ מְפַנִּין אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לָא אִי נָמֵי הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּאַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שְׁרֵי מִשּׁוּם שַׁבָּת דַּחֲמִירָא וְלָא אָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בַּיהּ אֲבָל יוֹם טוֹב דְּקִיל וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ כְּלָל כְּלָל לָא
אִי נָמֵי לְאִידַּךְ גִּיסָא הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּלֵיכָּא הֶפְסֵד מָמוֹן אֲבָל הָכָא דְּאִיכָּא הֶפְסֵד מָמוֹן אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי

רש"י

חצר. אצטריך לאשמועינן לאפוקי מהאי תנא דקתני ר' יעקב מחייב דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוסי ברבי יהודה דפוטר: ה''ג מקח כדתנן הלוקח תאנים כו'. אצטריך לאשמועינן דהלכתא כי הך ולא כאידך מתני' דפליגי עליה לקמיה: הלוקח תאנים מעם הארץ במקום שרוב בני אדם דורסין. שרוב בני המקום עושין תאניהם קציעות ודורסים אותם בעגולים הוו להו סתם תאנים דבר שלא נגמרה מלאכתו: אוכל מהן עראי. דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכולהו כשלא ראו פני הבית קא מיירו: ומעשרן דמאי. כשבא לעשרן מעשרן דמאי כדין כל הלוקחים מעם הארץ שאין צריך להפריש תרומה דלא חשידי עלה ולא אמרינן הני ודאי לא מעשרי דקודם גמר מלאכה לא עשרינהו עם הארץ דקסבר האי תנא יש שמעשרין קודם גמר מלאכה ומדה הנוהגת היא ותלינן ביה לקולא: רוב עמי הארץ מעשרין הן. מדאזלינן לקולא דקאמר מעשרן דמאי וחומרא בעלמא היא דאחמור לאפרושי מספיקא שאר מעשרות שנחשדו עליהן: ולאפוקי מהא דתנן. אדרבי יוחנן קאי רבי יוחנן דאמר לעיל מקח אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו אתא לאשמועינן דהלכתא כי הא דאמרי' לעיל ולאפוקי מהך: המחליף. היינו מקח: לקצות. דהיינו לא נגמר: חייב. דמקח קבע אפילו בשלא נגמר: לאכול חייב. זה שדעתו לאכול חייב דלדידיה גמר מלאכה הוא: מתני' משילין פירות דרך ארובה. מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טרחא יתירא ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו לא טרחינן כדלקמן: ומכסין את הפירות. ולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רבנן משום הפסד ממון: דלף. גשמים הנוטפים מן הגג: וכן כדי יין. נמי מכסינן מפני הדלף: תחת הדלף. לקבלו בתוכו מפני טנוף הבית: גמ' לא משתבש. דכולהו לשון השפלה נינהו: כי ישל זיתך. אילן זית יפיל את פירותיו ולא יגיעו לבשול: הכסול והשחול. מומין בבכור משום שרוע שאחד מאבריו גדול מחבירו: שנשמטה ירכו. אלמא לשון השפלה הוא: שאחד מירכותיו גבוהה. מקום חבורה בכסלים והוא בוקא דאטמא גבוה למעלה מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר מחבירו: אדמה. גלייש''א: מאן דתני. כלומר אי הוה תנא דתני הכי לא משתבש: השחור. תער על שם שמשחיר את השער אלמא לשון השפלה הוא: והזוג של מספרים. יש להן שני סכינין להכי מקרו זוג ויש להן חליות ופורקין אותן זה מזה: אע''פ שנחלקו. מקבלין טומאה שראוין למלאכה כל אחד לעצמו: שנשרו. נפלו במים: מהלך בהן. והן מתנגבין והולכין ואינו חושש שיחשדוהו שכבסן: עד כמה. יהא בהן דלא אמרינן טרחא יתרא הוא: מפני האורחים. שזימן לאכול ואין מקום להסב: בטול בית המדרש. שאין לתלמידים מקום לישב: ודלמא. התם הוא דשרינן כולי האי דאיכא בטול בית המדרש והוא הדין לכבוד אורחים אבל משום הפסד ממון לא שרו רבנן כולי האי: אי נמי לאידך גיסא. יש לתת טעם לצד אחר שיתירו כאן יותר משם:

תוספות

השחור והזוג של מספרים. פ''ה שחור תער שאין בית יד שלו מחובר ופורקין אותו לפעמים ואף על פי שנחלקו מקבלין טומאה שראוין למלאכתן כל אחד לעצמו וקשה דבית יד למאי חזי לעצמו ונראה דשחור נמי הוי מספרים אלא שהן קטנים וזוג של מספרים הוא גדול מן השחור ושני סכינים לזה ולזה והקטנים נקראים שחור על שם שמשחירין את השער אלמא לשון השפלה הוא: מי שנשרו כליו בדרך. כאן משמע שהוא לשון נשירה מלשון פירות הנושרין ולא כמו שפירש רש''י בפרק חבית (שבת דף קמו: ושם) לשון שרייה ומיהו לכך קאמר הכא [א''נ] כהא דתנן איזהו לקט זה הנושר בשעת קצירה דהאי איכא לדחויי ולפרושי לשון שרייה כדפירש הקונטרס.:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר