סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לָא מְחַיֵּיב רַבִּי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מְקוֹרֶה דְּאָמְרִינַן בֵּיתָא כְּמַאן דְּמַלְיָא דָּמְיָא אֲבָל שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה לָא וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בִּמְקוֹרֶה הָתִינַח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מְקוֹרֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹרֶה מִי חַיָּיב וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹרֶה פָּטוּר לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִגְלֵי מִדְבָּר אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא הָא מַנִּי אֲחֵרִים הִיא דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּל חַיָּיב עָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְקִבֵּל פָּטוּר עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּל חַיָּיב הָא בָּעֵינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה וְלֵיכָּא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ לָא בָּעֵינַן מְקוֹם אַרְבָּעָה וְדִילְמָא הַנָּחָה הוּא דְּלָא בָּעֵינַן הָא עֲקִירָה בָּעֵינַן וְהַנָּחָה נָמֵי דִּילְמָא דִּפְשֵׁיט כַּנְפֵיהּ וְקַבְּלַהּ דְּאִיכָּא נָמֵי הַנָּחָה אָמַר רַבִּי אַבָּא מַתְנִיתִין כְּגוֹן שֶׁקִּבֵּל בִּטְרַסְקָל וְהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי טְרַסְקָל דְּאִיכָּא נָמֵי הַנָּחָה וְהָא יָדוֹ קָתָנֵי תְּנִי טְרַסְקָל שֶׁבְּיָדוֹ הָתִינַח טְרַסְקָל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא טְרַסְקָל שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים רְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקָל זָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּיב דְּאִי כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי אַמַּאי חַיָּיב מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד קָא מַפֵּיק אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הָתָם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הָכָא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ מִי קָתָנֵי טְרַסְקָל שֶׁבְּיָדוֹ וְהָא יָדוֹ קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ כְּגוֹן שֶׁשִּׁלְשֵׁל יָדוֹ לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה וְקִבְּלָהּ וְהָא עוֹמֵד קָתָנֵי בְּשׁוֹחֶה וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּגוּמָּא וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּנַנָּס אָמַר רָבָא אִיכְּפַל תַּנָּא לְאַשְׁמֹעִינַן כֹּל הָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה
אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זָרַק חֵפֶץ וְנָח בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ חַיָּיב מַאי קָא מַשְׁמַע לַן יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא מַהוּ דְתֵימָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַחְשְׁבַהּ הוּא לִידֵיהּ אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַחְשְׁבַהּ הוּא לִידֵיהּ אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְקִיבֵּל חַיָּיב עָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְקִיבֵּל פָּטוּר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֲחֵרִים אוֹמְרִים עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְקִיבֵּל חַיָּיב עָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְקִיבֵּל פָּטוּר בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן זָרַק חֵפֶץ וְנֶעֱקַר הוּא מִמְּקוֹמוֹ וְחָזַר וְקִיבְּלוֹ מַהוּ מַאי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה שְׁנֵי כֹחוֹת בְּאָדָם אֶחָד קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ שְׁנֵי כֹחוֹת בְּאָדָם אֶחָד כְּאָדָם אֶחָד דָּמֵי וְחַיָּיב אוֹ דִילְמָא כִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם דָּמֵי וּפָטוּר תֵּיקוּ
אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ חֲצַר חֲבֵירוֹ וְקִיבֵּל מֵי גְשָׁמִים וְהוֹצִיא חַיָּיב מַתְקִיף לַהּ רַבִּי זֵירָא מָה לִי הִטְעִינוֹ חֲבֵירוֹ מָה לִי הִטְעִינוֹ שָׁמַיִם אִיהוּ לָא עָבֵיד עֲקִירָה לָא תֵּימָא קִיבֵּל אֶלָּא קָלַט וְהָא בָּעֵינַן עֲקִירָה מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה וְלֵיכָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא כְּגוֹן שֶׁקָּלַט מֵעַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל עַל גַּבֵּי כּוֹתֶל נָמֵי וְהָא לָא נָח כִּדְאָמַר רָבָא בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע הָכָא נָמֵי בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרָבָא אַהָא דִּתְנַן

רש"י

מקורה. שיש לה גג: כמאן דמלי. דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח: התינח רה''י. דבע''ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה: לדגלי מדבר. וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל: הא מני. דלא בעי מקום ד' אחרים היא: עמד במקומו. זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל: חייב. הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה: עקר. המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו: פטור. הזורק דלא איתעביד הנחה מכחו: דפשיט כנפיה. פרס בגדו דהוי ד': טרסקל. סל: רשות היחיד הוא. ואמאי מחייב משום הוצאה: לימא. מתניתין דלא חשיב ליה רה''י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה: וזרק. מרשות הרבים: ונח על גביו חייב. דאע''ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה''י גמור: למעלה מ'. הוי רה''י הואיל ורחב ד': שלשל. השפיל כמו היה משלשל בחבל: למטה מג'. דהויא כקרקע: והא עומד קתני. העני עומד בחוץ והא יושב הוא: בשוחה. כופף עצמו: ואיבעית אימא. בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה: איכפל תנא כו'. טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד': היכא דאחשבה. זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין: אבל היכא דלא אחשבה. שהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך: עמד. המקבל במקומו וקבל: חייב. הזורק: פטור. הזורק דלא עביד הנחה: מאי קמיבעיא ליה. מאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה: כשני בני אדם דמיא ופטור. דהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה: מה לי הטעינו חבירו. דפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין: לא תימא קיבל. פשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה: אלא אימא קלט. השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה:

תוספות

לא מחייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה. נראה לרשב''א דמשמע ליה מדלא נקט מרשות היחיד לרה''י ורשות הרבים באמצע כמו בפלוגתא דר''ע ורבנן וההיא דגיטין פ' הזורק (ד' עט. ושם) גבי היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כו' וקאמר כמאן כרבי דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא לא סברי דרב ושמואל דהכא דאמרי דלא חייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה ולדידהו צריך לשנויי דהתם משום אינטורי כדמשני התם אליבא דרבנן אפילו תימא רבנן כי פליגי רבנן לענין שבת אבל הכא משום אינטורי כו': אמאי חייב מרה''י לרה''י קא מפיק. ואפילו משום מושיט ובדיוטא אחת לא מחייב לפי הירושלמי דמצריך שיקבלנו שני מידו: כאן למטה מי'. וא''ת נהי דרשות היחיד לא הוי ר''ה נמי לא הוי אלא ככרמלית כמו עמוד גבוה שלשה ורחב ד' ואמאי חייב ויש לומר דאין כרמלית בכלים כמו שפירש רש''י לקמן גבי היתה קופתו מונחת כו' קשה לר''י מה עלה על דעתו של המקשן דע''כ ידע דמתניתין מיירי למטה מי' בלא פירכא דר' יוסי בר' יהודה דכל למעלה מי' הוי מקום פטור ולא מחייב לכ''ע וא''כ מאי פריך מרבי יוסי ברבי יהודה הא מילתא דפשיטא היא דלמטה מי' לא הוה רה''י דהא תנן לקמן בהזורק (לקמן ד' צט.) חולית הבור והסלע שהם גבוהים י' ורחבים ד' הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור ופשיטא דרבי יוסי ברבי יהודה לא איירי אלא למעלה מי': כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה. וקסבר רבי אבהו דאגד יד שמיה אגד דאי לא הוי שמיה אגד מאי איריא דנטל עני מתוכה אפילו נתן בעה''ב לתוכה יהא חייב העני כשהוציא כיון דיד העני מיירי נמי דהוה למטה מג' דמסתמא יד בעה''ב ויד עני איירי בענין אחד דהא כי נטל מתוך ידו של בעה''ב דהוי למטה מג' הויא יד עני נמי למטה מג' ובכהאי גוונא אפילו נותן בעה''ב לתוך יד העני יהא חייב: בגומא. צריך לפרש בגומא שהיא רשות הרבים כגון שרבים משתמשים בה למ''ד תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש (לקמן ד' ח:) או בענין שמהלכים שם רבים אבל גומא שהיתה כרמלית או מקום פטור כיון שגופו שם ידו שהיא פשוטה לרשות הרבים לא הויא כרה''ר דבתר גופו גריר אע''פ שהיא למטה מג' כיון דסבר אגד יד שמיה אגד כדפי': ה''מ היכא דאחשבא לידיה. וא''ת ולימא הך ולא ההיא דלעיל וי''ל דה''א דוקא לענין הנחה חשובה כד' על ד' אבל לגבי עקירה לא: כשני בני אדם דמי ופטור. פי' כי היכי דבשני בני אדם פטור הראשון משום דלא עבד כלל הנחה ה''נ כיון שחטפו מהילוכו ולא הניח החפץ ללכת עד מקום הילוכו לא הויא הנחה דלא נח מכח הזורק או דילמא כאדם אחד דמי וכיון דעביד עקירה והנחה חייב ולא דמי לשנים שעשאוה ור''ח גריס איפכא כשני בני אדם דמי וחייב דאמר לעיל עמד במקומו וקבל חייב וה''נ כי קבלה הוא עצמו ולא חטפה מהילוכו ליחייב דהא איתעביד מחשבתו או דילמא כאדם אחד דמי ופטור דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דאע''פ שהעבירה ד' אמות פטור:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר