סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב וְהָתַנְיָא צִיפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו פָּסוּל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פִּיו כָּשֵׁר אֲמַר אַבָּיֵי כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה תְּנַן
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִים וּתְרֵי קָלֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי וְהָתַנְיָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְאֵין הָאוֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ לְכָךְ מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר
לְמֵימְרָא דְּכִי שָׁמַע סוֹף תְּקִיעָה בְּלֹא תְּחִילַּת תְּקִיעָה יָצָא וּמִמֵּילָא תְּחִילַּת תְּקִיעָה בְּלֹא סוֹף תְּקִיעָה יָצָא
תָּא שְׁמַע תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת אַמַּאי תִּיסְלַק לֵיהּ בְּתַרְתֵּי פַּסּוֹקֵי תְּקִיעָתָא מֵהֲדָדֵי לָא פָּסְקִינַן
תָּא שְׁמַע הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָס אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע יָצָא וְאִם קוֹל הֲבָרָה שְׁמַע לָא יֵצֵא אַמַּאי לִיפּוֹק בִּתְחִילַּת תְּקִיעָה מִקַּמֵּי דְּלִיעַרְבַּב קָלָא
אֶלָּא תַּרְתֵּי קָלֵי מֵחַד גַּבְרָא לָא מִשְׁתַּמְעִי מִתְּרֵי גַבְרֵי מִשְׁתַּמְעִי
וּמִתְּרֵי גַבְרֵי מִי מִשְׁתַּמְעִי וְהָא תַּנְיָא בַּתּוֹרָה אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין
הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְסֵיפָא בְּהַלֵּל וּבִמְגִילָּה אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין אַלְמָא כֵּיוָן דְּחַבִּיב יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּחַבִּיב יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ וְשָׁמַע
אֶלָּא לָמָּה מַאֲרִיךְ בְּשׁוֹפָר לֵידַע שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר
וּבְתַעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוּפֶּה כֶּסֶף מַאי שְׁנָא הָתָם דְּזָהָב וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּכֶסֶף אִיבָּעֵית אֵימָא כָּל כִּינּוּפְיָא דְּכֶסֶף הוּא דִּכְתִיב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְאִיבָּעֵית אֵימָא הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הָתָם נָמֵי נַעֲבֵיד דְּכֶסֶף אֲפִילּוּ הָכִי כְּבוֹד יוֹם טוֹב עֲדִיף
רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל סָבַר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא כְּמַתְנִיתִין אָמַר לֵיהּ רָבָא לָא אָמְרוּ אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל בִּגְבוּלִין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲצוֹצְרוֹת אֵין שׁוֹפָר מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹפָר אֵין חֲצוֹצְרוֹת
וְכֵן הִנְהִיג רַבִּי חֲלַפְתָּא בְּצִיפּוֹרִי וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן בְּסִיכְנִי וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת בִּלְבַד
אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' הוּא דְּבָעֵינַן חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר אֲבָל בְּעָלְמָא לָא
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְכוּ' אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק כְּמַאן מְצַלֵּינַן הָאִידָּנָא זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן כְּמַאן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם
מֵתִיב רַב עֵינָא שָׁוֶה יוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְהָא אִיכָּא זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא וּבְיוֹבֵל לֵיתָא כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא
רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי הָכִי אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק הָא דִּתְנַן שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם הָא אִיכָּא זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא וּבַיּוֹבֵל לֵיתָא כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא
מַתְנִי' שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ פָּסוּל דִּיבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת פָּסוּל

רש"י

ופיו מצופה זהב כו' במקום הנחת פה פסול. שהתקיעה בזהב ולא בשופר: לכך מאריך בשופר. תירוצא הוא: וממילא כו'. דמה לי סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי אתרוייהו דייק הך דיוקא: תקע בראשונה. בפשוטה שלפני התרועה: ומשך בשניה כשתים. לפי שהיה צריך לתקוע כאן ב' תקיעות רצופות אחת לפשוטה לאחריה דמלכיות ואחת לפשוטה לפניה דזכרונות: בור ודות. חדא נינהו אלא שהבור בחפירה והדות בבניין על הקרקע צישטרנ''א בלע''ז: פיטס. חבית גדולה פונטי''ן בלע''ז: מחד גברא. דומיא דזכור ושמור: הא לא דמיא. הא מילתא דשופר לא דמיא אלא לסיפא: י' קורין. וי' קולות יש כאן שאי אפשר להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים: דחביבה עליה. חדשה היא לו: התורה חסה. דכתיב (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית שלא יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם טהרה במקוה: למיעבד עובדא. בחצוצרות ושופר: מקום שיש שופר. כגון ר''ה ויובל: מקום שיש חצוצרות. כגון תעניות: וכך הנהיג. כמשנתינו שופר וחצוצרות: בשערי מזרח ובהר הבית. חדא מילתא היא בשערי מזרח בהר הבית וי''א בשערי מזרח בעזרת נשים: מתני' שופר שנסדק ודבקו. בדבק שקורין גלו''ד: פסול. דהוה ליה כשני שופרות:

תוספות

בתורה אחד קורא. פירוש לבדו ואחרי כן המתרגם מתרגם לבדו ולא שנים קורין יחד ומתרגמין יחד: אבל שנים לא. והא דאמרינן בפ''ק דב''ב (דף טו. ושם) שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לא שלא יקרא אחר עמו דא''כ כל התורה נמי אלא שלא יחלקום לשנים זה ארבעה וזה ארבעה ומה שנוהגין לקרות שנים בתורה סמכו אמתני' דפרק בתרא דבכורים. (משנה ז) דתנן בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא בכורים התקינו שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע: כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך. תימה הא קי''ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ''ק (דף יב.) לתקופה כר' יהושע ואומר ר''ת דקי''ל כרב עינא דפריך משוה יובל ורב עינא ה''ק והא איכא זה היום תחלת מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה לאו משום ברייתו של עולם אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך נמי ביוה''כ דיובל דהוקש לר''ה כדלקמן בפרק בתרא (דף לד.) (אבל בשאר יומי לא) ואע''ג דמשני ליה שפיר רב עינא לא הדר ביה ומיהו לאידך לישנא קשיא דקאמר מתני' דלא כר''א הוה ליה לשנויי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריאת עולם קאי ומה שיסד ר''א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר''א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אומר ר''ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד: כמאן דלא כר' אליעזר. תימה הא ע''כ לא שוו לכל מילי דהתניא לקמן בפרק בתרא (דף ל.) שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב''ד שקדשו את החדש בין בב''ד שלא קדשו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע: שופר שנסדק ודבקו פסול. פי' בקונטרס דהוה ליה כשני שופרות משמע שר''ל שנסדק לגמרי שנחלק לב' חתיכות שאם היה מחובר מצד אחד אין זה שני שופרות ותימה דאם נחלק לגמרי היינו דבק שברי שופרות ולכך נראה דנסדק מצד אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין שם שופר עליו וכ''ש דבק שברי שופרות אלא זו ואין צריך לומר זו קתני א''נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קא משמע לן ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר אי נמי משום דכתיב (ויקרא כה) והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משום דבעינן דרך העברתו ואפילו נפסל מטעם משום שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר